ב"ה, ד' מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ וכו' וכו' מוה"ר חנני' יו"ט ליפא שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו ממוצש"ק בראשית בו כותב אודות החשש דכשרות הילדים של הנשים אשר באיזהו מקומן רוחצות על חוף הים והנהרות בעת שרוחצים שם גם אנשים ומקשר זה עם הענין דנתעברה באמבטי.
ובטח ידוע לו הסברות השונות בענין זה דנתעברה באמבטי, הובא בספר אוצר הפוסקים סימן א' סקמ"ב ועוד וכן בספר היובל הפרדס במאמרו של הרב פרידמאן שי'.
והנה נבהלתי למה שכותב דיש כאן מקום לחשש ממזרות, דא"כ לא שבקת חס ושלום זרע כשר מבלי חשש בישראל דהרי אם מדמה את הנ"ל להענין דאמבטי, אין נוגע הרחיצה בזמן אחד אלא אפילו לאחר זמן ואביו [של] שמואל עבד מפצי לבנותיו והיו טובלות בנהרות, ומעולם לא נשמע שאסרו על הנשים לטבול שם מקודם לזה והרי גם כמה וכמה עכו"ם היו בנהרדעא, וראה יומא יט, ב, ובכלל בנדון הרחיצה בארצוה"ב אף שכמובן גודל הפריצות בזה ברחיצה כזו אין צריכה ביאור, אבל בהנוגע להנ"ל החוק הוא שצריכים לרחוץ במכנסים ובמילא אין מקום לחשש הנ"ל, אפילו אם הי' זה במעט מים באשבורן. ומש"כ בירוש' ריש יבמות דרך סדין - עיין במ"ש נדרים כח, ב.
וללמד זכות על בנות ישראל - אף שכמובן אין אומרים זה בפני ע"ה - הנה להיות רחיצה בחופי הימים והנהרות רגילה כ"כ עד שנעשית למאדע כמעט להכרח, היא היא שהצילה את דורות בנ"י כאן שהילדים אינם בני נדה דאורייתא ח"ו, ויש מקום לומר שאפי' לא בני נדה דרבנן, כי הרי לטבילה זו אין נצרכה כוונה וכו', וזוהי נחמתינו במצב המאוים דהענין דטהרת המשפחה דהדור שלפני זה ואפילו גם עתה שהוקדמה הרפואה שאין מסתפקים באמבטי שבבתים שאין זה מים שכל גופו עולה בהם, אלא שרוחצים בנהרות וחופי ימים וכו' וכו' כנ"ל, אין כוונתי בזה למעט את החורבן לצניעות ברחיצה בתערובות, אלא למצוא חלק הטוב ומענה במקצת עכ"פ מה זה עשה ה' לנו במנהג פרוץ הנ"ל, וכידוע ששיקרא לא קאי לולא הי' בו קורטוב של אמת וטוב.
בהנוגע למה שרוצה לצאת בפומבי נגד רחיצה הנ"ל הרי יישר חילו, אבל לאידך גיסא אם בדעתי יתחשב, לא יזכיר ח"ו לא החשש דממזרות ר"ל וגם לא השאלה אם אינה צריכה גט מבעלה וכו'.
בכבוד וברכה,
נ.ב.
הנה פנו אלי מעיר אחת ושמה Pottsville ע"ד מקוה, ויעצתים שיתדברו עם כת"ר באופן ההכשרה שלה.