ב"ה, ב' מ"ח, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
בעתו קבלתי מכתבו ומפני טרדות חודש תשרי לא עלתה בידי לענות עליו עד עתה...
במ"ש אודות השאלה המצערת... הנה מה בצע בהנחומים מה שמנחמים את עצמם ואת אחרים בדברים טפלים, בה בשעה אשר נשמות התלמידים והתלמידות שי' צועקות מרה בקלא פנימאה דלא אשתמע, וטענתם, חפצנו ורצוננו אנו ללמוד במוסד שיסדו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ושיתנהג ברוחו דוקא וכוונתו, ותמורת זה הנה ישנם כמה כתות שלומדים במעטאדע שהנהיגו המשכילים בעת מלחמתם בכל הקדוש לישראל ומבזבזים על זה את זמננו היקר (שגם המחנכים הבלתי דתיים מסכימים שממבט נקודת החינוך הנה השיטה עברית בעברית מאבדת זמן התלמידים), בה בשעה שהרי יכולנו ללמוד תורת משה מצותי' ומנהגי ישראל שגם הם תורה הם ואין הזמן מספיק מפני העקשנות בשיטה הנ"ל, הריבוי דלימודי חול וכו' ולא עוד אלא שבכמה כתות מקדימים לימודי החול ללימודי הקדש, והרי ידוע פתגם הצ"צ אשר ההתחלה משפיעה על כל ההמשך ולא עוד אלא שלומדים ילדים וילדות ביחד גם בגיל כזה שאין הדבר רצוי כלל וכלל ולא עוד אלא שישנם בין המורים שאינם יראי שמים וכו' ובמילא משפיע גם על התלמידים והתלמידות.
וכל המענות והתירוצים על זה אשר כללותם הוא שישנו מקום שהוא גרוע עוד יותר ושבכל אחד מענינים הנ"ל יש מי האשם בזה ובמילא לא עלי צריכה להיות הטענה וכו' וכו', הנה דבר ברור שהתלמידים והתלמידות אינם אשמים בכל זה, ודבר ברור ג"כ אשר חיים כולכם היום הוא ע"י ואתם הדבקים בה' אלקיכם, ודבר ברור ג"כ שהדבקות בה"א הוא דוקא ע"י תורתו ומצותיו ואין דרך אחרת לזה, וכבר ידוע המשל אשר היזק קל בגרעין ובאילן רך נוגע הרבה יותר מהיזק גדול באילן שכבר זקן בשנים, והשי"ת יצליח את כאו"א מאתנו שיהי' חקוק בזכרונו מאמר אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אז השי"ת נארט מען ניט, און לייטען נארט מען אויך ניט, מען קאן אויסנארען נאר זיך, ותבוא זה בפועל ובהקדם האפשרי אשר תומשך הצלחה אמיתית בעבודה ובעסקנות הכללית ובמילא גם בעניניו הפרטים.
בברכה.