ב"ה, י"ז טבת, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מי"ב טבת, הנה פלא גדול ותמי' על אשר לא כתב עד עתה, ובפרט שגם הוא מכיר שהזמן הוא אבדה שאינה חוזרת וככתבו במכתבו אשר כל יום יקר, ואין צועקין על העבר. ויה"ר מהשי"ת שע"י התמדה ושקידה ובקביעות בנפש ובזמן ימלא עכ"פ במקצת את אשר לא נעשה בימים שעברו.
ומה שמבקש עצה בהנוגע לענין התפלה - שאינו מרגיש ענינה במחשבה דבור ומעשה ואינה משפיעה עליו.
הנה אין פלא בדבר לאחר פסק המשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופרש"י הכנעה (ושפלות), שלשון המשנה בזה הוא ציווי וגם הודעה - שאי אפשר שתהי' התפלה כדבעי אם אין הקדמת ענין ההכנעה.
וענין ההכנעה אי אפשר שיבא מצד עצמו, כיון שהאדם הוא מציאות. ונוסף על זה הרי יצרו הרע אקדמי' לטעניתי'. אבל - בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, שהתורה מגלה תרופה גם לענין הישות והמציאות שממנה הגאוה, והוא על ידי לימוד שיכול להביא להכנעה וביחד עם זה גם לעבודה (זו תפלה) מתוך שמחה. וכמרז"ל שאין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה. והוא לימוד החסידות, דא"ח, המביא לאהבתו (שמעוררת שמחה), ויראתו (שמעוררת הכנעה ושפלות). ומובן מעצמו שלא נצרך לעורר על זה שתפלה צ"ל בטהרה.
ואם יתנהג בלימוד הנ"ל אליבא דנפשי' ובפרט קודם התפלה בבקר - יועיל זה להתפלה. ומכיון שהתחלת הבקשות בהתפלה היא בקשת חכמה בינה דעת - ברכה הראשונה מברכות האמצעיות שהן בקשת צרכיו - הרי בודאי שגם לאחר התפלה ובמשך היום יהי' לו שיעור קבוע בלימוד תורת החסידות, וכמאמר רבנו הזקן שעיקר הקביעות הוא קביעות בנפש, וקבוע אינו בטל.
מובן שהנ"ל הוא הן בהנוגע לעצמו והן בנוגע לאותם שיכול להשפיע עליהם, כי הרי מי שיש בידו למחות וכו'. אלא שאחריותו גדולה יותר, כיון שמגזע חב"ד הוא ונתנו לו כחות מיוחדים לפעול בכל הנ"ל. והשי"ת יצליחו.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א