ב"ה, ג' סיון, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ"ז אייר, בו כותב אודות הקישויים שפוגש בעבודת ד', ואשר ההתעוררות שמתעורר לפעמים לא תמיד באה בהנוגע למעשה בפועל וכו', ושואל שיורו לו איזה ענינים, ושמצד בריאות הגוף יכול לקבל את הכל.
והנה כבר כתבתי כמה פעמים ולכמה מהשואלים בכגון דא, אשר אין עבודת האדם לבוראו באופן של נסים ולהראות קונצען (ורק בהוראת שעה יש גם ענינים כאלו), ולא זהו דרך הנכונה ודרך השוה לכל נפש, וביחוד דרך סלולה דרך הרבים, ועוד יותר דרך הדרך, וכדרשת רז"ל בענין כגון דא (ב"ב ק' ע"ב), הנה אין להתפתות ולחפש דרכים עקלקלות, ושאי אפשר להיות בטוח לאן מובילות.
וכללות ההוראה בענין הנ"ל הוא, ע"פ מה שכתוב בתניא פרק כ"ז, ולכן אל יפול לב אדם עליו וכו', ובהערה שבימינו אלה שנחלשו הדורות, הנה אין עניני תעניות וסיגופים דרך סלולה והוראה לכל, כי אם במקרים מיוחדים ביותר, ובפרט אברך ישיבה שעיקר ענינו לימוד התורה, הרי מפורסם מרז"ל בכגון דא שמתענה וכו', ויתייעץ מזמן לזמן עם המשפיע שלו, ויחקוק בלבו מה שנאמר מעט מעט אגרשנו בכיבוש ארץ ישראל בגשמיות, וה"ה בכיבוש ארץ ישראל הרוחנית, והשי"ת יצליחו.
בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.