ב"ה, ד' סיון, ה'תשט"ו
ברוקלין, נ.י.
כבוד מר יחזקאל שי' המכונה פרופ. קוטשר
שלום וברכה!
מאשר אני בתודה קבלת הכתבים, תמצית הרצאותיו על השפה בתקופת התלמוד והתקופה החדשה ועל הטכסטים החדשים הכתובים ארמית, ובטח ינהג [ב]מנהג טוב זה גם להבא להמציא להספרי' שלנו מפרי עטו, ותודה מראש.
וכמנהג בני ישראל לקשר מכתבים בענינא דיומא, ובקשר לימי מתן תורתנו אשר לפנינו, רצוני להבליט נקודה אחת שנתפרסמה ונתבארה באר היטב בתורת החסידות, אבל בהתבוננות גם קלה נמצאת היא בדיבור ראשון של עשרת הדברות במעמד הר סיני, והוא ענין ההשגחה פרטית שהדגישה הבעש"ט כמה פעמים ובכמה אופנים, ואחריו תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ובתורת חסידות חב"ד ביחוד, היינו:
אשר ההשגחה פרטית היא כפשוטה, השגחה על כל פרט ופרט מהנבראים ועל כל פרט ופרט בימי חייהם, ודלא כדעת כמה מחוקרי ישראל וגדוליו, ובפרט בימי הבינים, אשר מדת ההשגחה תלוי' ברמת המושגח והתפתחותו, שלכן השגחה פרטית במובן הנ"ל היא רק באותם שהם בעלי שכל נעלה וכו' וכו'.
ובדבור הראשון הוא: אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אלקיך בל' יחיד, וכמובן בדרשות חז"ל שהדיוק בזה הוא שכל אחד ואחת שעמדו בהר סיני מכוון בזה בפרט, ולכל אחד ואחת נאמר הוצאתיך בל' יחיד, מדבר בעדו וליחיד, אף שביניהם אנשים ונשים וטף וערב רב, בעלי רמות שכליות שונות ומהם גם פשוטים ביותר.
בכבוד ובברכה שיזכהו השי"ת להקים תלמידים יראי שמים שהבחינה בזה היא שמירת המצוות בפועל, אשר זהו תכלית בריאת האדם וכמו שנא' את הא' ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
ובברכת החג כנוסח המסורתי בתורת החסידות - לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
להיות שעל כל פנים הרשה הזמן ודפדפתי בההרצאות ששלח לי, הנה אבוא עכ"פ בשנים-שלש הערות, המצורפות לזה.
א. תקופת התלמוד. וקשור ג"כ כאמור לעיל בנוגע להבטוי דאנכי ואני, ובודאי ידוע גם לכ' מרז"ל הנפלא (פס"ר פכ"א. פסיקתא דר"כ פ' י"ב) אנכי בל' מצרי נאמר, משל למלך בו"ד שנשבה בנו וכו' אמר הקב"ה הרי משיח עמהם בל' מצרי אנכי ה' אלקיך, וראה ג"כ מאמר פרופ. א. ש. יהודא בס' השנה ליהודי אמריקה תש"ט.
ב. תקופה החדשה. לפלא קצת שרק בהעברה נזכר ההדגשה האסכולה - שהקסימה בשעתה - במשך זמן דתקופה זו להשתמש בל' התנ"כית.
והערה כללית לב' ההרצאות הנ"ל, כי לא נמצא בהם כלל הוראת המקורים, ואף שאינן אלא תמצית הרצאות הרי בטח כוונת כל מרציא הוא לעורר החשק אצל הקורא או השומע להתבונן בנושא ההרצאה ולהתעמק בה, וע"י הוראת המקורים לא רק שמאפשרים זאת, אלא עוד זאת, שע"י הוראת מקורים מיוחדים נותנים לה כיוון הרצוי.
ג. טכסטים. ע' 235, טור א', מלת כשור. ולהעיר מהתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית יט, ח) בצל קורתי תחות טלל כשורא, ומובא בגליון הש"ס ב"ק שם. ובתרגום שה"ש א, יז שהביא ב' הלשונות דתרגום אונקלוס ות"י על בראשית שם, שריתי וכשורא. פסקיתא דר"כ צח, א. ובהערה קפב.