ב"ה, כ"א אלול, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"צ וו"ח אי"א נו"נ בנש"ק
מו"ה שלום יחזקאל שרגא שליט"א[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו[2] עם המוסגר בו שקו"ט בנוגע להשתמשות במחט בטחון (כנראה כוונתו, זיכער נאדעל[3]) בשבת.
מובן שנבהלתי מהקס"ד בסיום התשובה שלו, שלא רק אסור אלא שחושש גם לאיסור דאורייתא ח"ו, וחס לי' לזרעא דאבא לעשות כו"כ מבנות ישראל הכשרות בדורנו זה ובדורות שלפנינו לטועות בכגון דא, ומי לנו גדול מהקרבן נתנאל (שבת פ"ז סק"ו שמביאו כת"ר בהתשובה שלו) שנזהר אפילו מלאסור בפירוש, ורק שכותב שתמה מאין נוהגים העולם וכו', ומובן שע"ד שדבר משנה שמצוה לקיים דברי חכמים, הרי מצוה לקיים מנהג זקנות מישראל מכמה דורות מבלי מוחה בידם.
ובטעמי ההיתר הנה יש לומר כמה ענינים וכדאי צירופם יחד לבאר מנהג הנ"ל, והם:
א) במתכת ובחוט של מתכת אין תפירה, ואף שאין ראי' מפורשת לדבר הנה זכר לדבר ממה שכל מלאכות שבת למדין אנו ממשכן, ואף שהי' גם חוט של זהב בהאריג, אבל פשיטא שלא תפרו בחוטים אלו, דמילתא דתמיהא כזו צריך הי' להיות ציווי מפורש בזה, וממ"ש במנחות מא, א דנקטה בסיכי שלפירוש הערוך היינו יתדות, הנה מובן ששם צ"ל ענין של חיבור ואינו נוגע כלל באיזה אופן, אם של תפירה או באופן אחר, ופשוט ג"כ, שגם בכלאים לא נזכר בכתוב ענין של תפירה כ"א יחדיו, ובמילא אין מזה ראי' לחיוב על תפירה בשבת. ומה שנמצא באיזה דברים חיבור או תפירה שלא ע"י חוטים, היינו דוקא בענין שדרכו לחברו באופן כזה, ופשוט בכ"מ דחיוב מלאכה בשבת הוא דוקא כשהמלאכה נעשית כדרכה ולא בשינוי וכלאחר יד, משא"כ כלאים.
ומ"ש כת"ר בתשובה שלו, ששבת וכלאים שווים, הנה לדידי אי אפשר לומר כזה וכנ"ל וכבר ידועה הראי' משבת מ"ח ריש ע"ב, זה חיבור וזה אינו חיבור, עיי"ש.
ב) כבר ידוע דעת רבנו יואל אשר נפסקה הלכה כמותו (שו"ע או"ח סי' שי"ז ס"ג) אשר צ"ל תפירה של קיימא, וקיימא בעניני שבת מצינו במפורש בענין קשר של קיימא, ועיין שו"ע לרבנו הזקן סי' שי"ז בתחלתו, שהיינו דוקא בעומד להתקיים לעולם (גם בזה י"ל הסברא בפשיטות, כיון שכן הי' במשכן, שכל עניני תפירה וחיבור היו על מנת שישארו כך לעולם). ובנדון דידן יש להוסיף שמחט ובמחט בטחון ביחוד הנה רואים במוחש בכל ענינים שמשתמשים בהם לשם חיבור שאי אפשר שישארו כך לעולם.
ג) השימוש במחט בטחון הרי ע"פ רוב - השימוש הוא דוקא בענינים של צורך היום, שאז מתירים בתרי דרבנן אפילו לכתחלה וכמובא בכ"מ. וע"פ כל הנ"ל הנה לדעתי בתחיבה אחת דמחט בטחון אין מקום לערעור כלל וכלל, ויש מקום לומר שאפילו בב' וג' תחיבות מותר, ועכ"פ לא יותר מענין דרבנן.
לא הארכתי בכל הנ"ל כפי הדרוש כי כבר האריכו בזה בשקו"ט בגוו"ר סי' יז-יט בספר טל אורות שהחזיק בדעת המשיב, ובס' ארחות חיים החדש סי' ש"ם, ומאסף לכל הדיעות בזה בספר קצות השולחן להרב אברהם חיים נאה חלק שמיני סי' קמ"ו סעיף י"ב עיי"ש בארוכה בכל הנ"ל.
דא"ג במה שהעיר כת"ר הראי' ממנחות וכנ"ל, כיוון לדעת הגדולים הוא בקונטרס אחרון לשו"ע רבנו הזקן סי' ש"א בסופו, וכמו שהעיר ג"כ בקצות השולחן.
בכבוד וברכת כוח"ט.
נ.ב.
כבקשתו מוחזר פה התשובה שלו.