ב"ה, י"ט תשרי, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ צמ"ס כו' מוהרש"י שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מעש"ק שובה.
א) מה שהזכרתי[2] שבדורנו שנתרבו דיעות האוסרים אתרוגים מורכבים וכו', ומעיר ע"ז שדעת האוסרים ידועה מכבר.
הנה כוונתי היתה לראשוני האחרונים המתירים אתרוגים מורכבים, שעליהם סומכים חשובי המקילים בזה (ולא מפני ההיתר של המחברים בדורנו זה), שאם בשעתם היו רואים נמוקי וטעמי האוסרים וכו' צ"ע אם הי' ההיתר שלהם באופן כמו שנמצא בספריהם, ועכ"פ מידי ספק לא יצא, והנקודה העיקרית היא, שכל ההיתר הוא במקום שאין להשיג אתרוג בלתי מורכב, משא"כ בזמננו זה. ומה שכותב העצה להוסיף[3], שבד"א אם האתרוגים כשרים הם, ובנוסח כזה הי' ג"כ נערך הקול-קורא של אגודת הרבנים דכאן.
הוא ע"ד מה שכתבתי בהנוגע להספר שביתת הים[4], ועוד יותר, כי ספר נועד לבן תורה ומבינה, משא"כ קול קורא, וקודם שמפרסמים צריכים להתחשב איך יפרשוהו הקוראים, ואין נוגע כ"כ כוונת החותמים. ובטח גם לכת"ר ידוע א) שבקריאת הקו"ק הסיכום - עניניו אצל הקורא היא - הנקודה התיכונה, ובנדון דידן - שיקח האתרוג אודותו נכתב הקו"ק, והתנאים שבזה, הנה לכל היותר כתובים בלשון סתום ועד כ"כ (וכמו שכתבו כאן ... שהאתרוגים יהיו כשרים) שאין בזה כלל תועלת ממשית בהנוגע לפועל, ורק שיוכלו לטעון בבי"ד של מעלה אני את נפשי הצלתי.
ואם הי' בא הקו"ק רק לידי אנשים כאלו שילמדו הקו"ק ולא רק שיקראו אותו, ויתבוננו גם בסגנון הסתום "אתרוגים כשרים" דהיינו שהם בחזקת בלתי מורכבים, ובהביא בחשבון אשר רק פרדסים מתי מספר באה"ק ת"ו מוחזקים בזה (כפי שאמרו גם הפרדסנים מאה"ק ת"ו שהם כאן, וכנראה גם ממכתבי אנ"ש בזה), הנה עי"ז עוד ימעט מספר קוני אתרוגים אלו, וביותר. (היפך כוונת המבקשים לפרסם קו"ק) כי כנראה מסיפורי הנ"ל האתרוגים שיש להם הכשר הם בגדר מיעוטא דמיעוטא.
במה שכתבתי במכתבי אודות הענין דהמבשל בשבת, הנה פשיטא שלא באתי בזה מטעם מצוה הבאה (ל' עבר) בעבירה ולא משום דשווה למבשל לחבירו שבש"ס - בעבר ובלי ציווי וסיוע מצדו כו' - כי ואלא שבנדון דידן זהו ענין של הוה ועתיד וסיוע מצד חבירו להמבשל, ועוד יותר, וד"ל. ונקטתי בלשון זה מפני שהוא לשון המורגל* וגם בנדון דידן, כנראה, הוא איסור דאורייתא וכו'. ואין להאריך בקלקלה, ובפרט במועד.
מכתבי בברכת השנה בטח קבל.
בברכת החג,
מפני קדושת המועד לא בא כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו על החתום, והנני חותם בשמו,
א. קווינט
המזכיר
*) והעיקר דיש ללמוד האיסור בנדו"ד - מסוגית המבשל בשבת ומנימוקי המתירים שבה.
[אגרת נוספת משנת תשט"ו - שאליה נמשכת האגרת שלפנינו]
ב"ה, י' אלול, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ צמ"ס מוהרש"י שי'[5]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מג' אלול, ובודאי קבל שני מכתבי הקודמים. ובמ"ש ע"ד פב"פ הנוסע לכאן, ואודות מכתב קו"ק[6] בהנוגע לאתרוגי ארץ ישראל, הנה ... מפני כבודו של כת"ר, וכדי שלא יאמר שעברתי על מכתבו בלי שימת לב הראוי', הנני עונה גם על זה, והוא: אשר איך אפשר באתרא[7] דרב, היינו כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובפרט מבני בניו[8] - הנה יעשה בהיפך ממה שפסק בשו"ת שלו או"ח סי' ס"ד, ובפרט שמעשה רב, וכידוע עד כמה מופרך הי' בבית הרב ענין אתרוגים המורכבים, והרי רובא דרובא - ויש לומר (אף שאולי אין כדאי לפרסם) שהשאר הוא מיעוטא דמיעוטא ולא מיעוט - אתרוגים המובאים מארץ ישראל הם מורכבים. ותמיהני אם מי שהוא יכול לקבל עצמו די ברייטקייט ולצאת בקו"ק לעשיריות אלפים מישראל לברך על אתרוגים מארץ פלונית מבלי להכריז מקודם שצריך לברר אם אינו מורכב. ואפילו אלו המתירים אתרוגים מורכבים, הרי בטח בדורנו זה לאחרי שנתבררו דיעות החולקים עליהם, לא יתירו אלא כשאין אחרים, ואפילו בשנה זו שאתרוג ניטל רק מיום השני ואילך, נוסף שגם בשנה זו ישנו הענין דספק ברכה, אשר לכמה דיעות יש בזה גם ענין דלא תשא. ועוד, דאי אפשר להכריז בשנה זו שזהו רק מפני שהוא דרבנן משא"כ בשנה הבאה.
והנה לא די הי' בשבילנו כל הנ"ל - נוסף עוד ענין, אשר מפני הפרסום שבדבר - הוא עוד חמור מהנ"ל, והוא אשר רובא דרובא מהאתרוגים, ובכלל תשמישי קדושה מארץ ישראל המובאים לכאן, הם מובלים בספינות השייכים למשרדים השונים בארץ ישראל ונוסעים גם ביום השבת, וכפי ידיעות מאלו שנסעו בהם, וגם המלחים - הנה מתנהגים הם ביום השבת בעניני הנהגת הספינה כמו בימות החול, שבזה הוא ענין דהבערה, כתיבה כו' וכו', ונעשה בפרהסיא גדולה ביותר, כמובן, ועוד ביותר - באניות משא שאין נמצאים שם אנשים מבחוץ מלבד המלחים, ומוכרחני לאמר שנבהל אנכי משתיקת הרבנות הראשית בדבר מבהיל זה, ועוד יותר, אשר מה שבאופן רשמי ישנה שם השגחה רבנית, אף שאיני יודע ברור אם זהו מרב פרטי או מרבנות הראשית, אבל בכל אופן קהל הצבור בארצוה"ב מקבל זה כהשגחה מרבנות הראשית, שהמשגיח הוא בא-כחם, במילא הרי אין זה שתיקה בלבד אלא גם נתינת הכשר, ואין העולם מבחין אם זהו נתינת הכשר על המטבח או על הספינה כולה, וראי' מוכחת מזה אשר אנשים יראים וחרדים נוסעים בספינות אלו על יסוד הנ"ל.
והנה ראיתי את הספר שביתת הים הדן בשאלה זו, ואיני יודע אם תמים הוא כ"כ, או שבזדון ח"ו מטעה את הצבור, כי כל האמור בספר זה אינו שייך אל השאלה כמו שהיא במציאות, וקורא הפשוט בספרו, אין אצלו כל ספק, ואדרבה הספר כתוב בלשון כזה שלא יהי' כל ספק, אשר בהספינות הנוסעות מארץ ישראל לכאן הדברים אמורים, והרי פשוט שכל ההיתרים שישנם בהנוגע לספינה אין להם מקום בנדון דידן, כיון שהספינה יכולה לשבות כל יום השבת ועוד בתוספת מחול על הקדש, ואין כל סכנה בזה (מלבד מקרים יוצאים מן הכלל, אשר לע"ע, כפי הנראה מהעתונים במצב האויר בשטח נסיעת הספינה, לא קרה זה אף פעם אחת!) ובפרט שבלא"ה מתעכבת הספינה איזה פעמים במשך נסיעתה, ואין בזה אלא שאלת ממון, והעיקר - שאלת הרצון שלא לחלל שבת.
ובהנוגע להנוסעים והסחורה המובלת על הספינה, הרי כשיש ברירה לנסוע בספינה שתעשה המלאכה ע"י גוי, מאין ההיתר לעשותה דוקא ע"י ישראל, ובפרט שעושים גם המלאכות שאינן צריכות אלא לשמירת הסדר, שאפילו שאלת ממון אין בזה, וכמדומה שמחבר ספר זה הוא ג"כ חבר הרבנות הראשית, וכנראה מהספר עמל ויגע בבעיא זו, אלא שאח"כ הרי כלפי הרבים - האט ער צוגעטשעפּעט א היתר לדבר האסור בפשיטות. ודי לשאול את הנוסע בספינות אלו מסלפ"ת[9], אשר ממש תסמרנה שערות הראש לסיפורו, וקשה להאמין אשר איש שנכנס בכל פרטי פרטים דהנהגת הספינה לא נפל בדעתו לשאול גם עד"ז, ואף שיש בספרו כמה תנאים - ותנאים מוקדמים - לפסקיו להיתר, הרי כנ"ל די באווארעניש אין לה כל מקום, כיון שידוע הנוהג כמה חדשים ושנים שהוא היפך כל התנאים. וה"ז ספר כתוב לפסק הלכה למעשה, ולא לפלפולא בשאלה - טעארעטיש. ובהנוגע לנדון דידן, אפילו את"ל שיש אומרים שאתרוגים מורכבים אין בהם "כל פקפוק", הנה כשהם מובאים, וה"ה לסחורות אחרות, בספינות הנ"ל, מתוסף בזה הענין דהמבשל לחבירו בשבת וכו'.
דא"ג - בטח ידוע גם לכת"ר שנתקבלו לכאן אלפים ואולי עוד יותר מזה מזוזות וכנראה גם תפילין, שהם מעשה פאטאגראפיע, על נייר כו' וכו'. וכל זה הולך בחדא מחתא, ותחת הסיסמא של ישוב הארץ כו' וכו', ובענינים כמו אלו הנני נזכר בפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמרו לו - כנראה בפ"ב בשנת תרפ"ז - בהנוגע לענינים כמו אלו והקשו על שיטתו, שהרי בכיבוי שריפה אין מבחינים אם המים ראוים לשתי' וצלולים הם או לאו, וענה כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמת כן הוא, אבל צריך וביותר וביותר שלא לכבות השריפה בקעראסין. וד"ל.
דא"ג, בודאי ידוע שלפני כששים שנה או יותר הי' נפוץ קו"ק בהנוגע לאתרוגי ארץ ישראל ברוסיא, בכמה חתומים ואז לא היתה שאלה של מורכבים כ"כ, ופשוט שלא היתה השאלה של שבת, וגם היו בטוחים בענין שמיטות ומעשרות, ובכ"ז - אף שאין הקו"ק תחת ידי - לא באו עה"ח מליובאוויטש. ועוד להעיר אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר וכפי ששמעתי גם מכ"ק אביו (מהורש"ב) נ"ע, מעולם לא יצאו באיזה מכתב וקו"ק שהי' בו מעין נתינת הכשר על עניני קדושה וכיו"ב.
כתבתי כל הנ"ל, אף, שלכאורה, מספיקות היו ג' ד' שורות, מרוב שיחי וצערי על המצב המבהיל, ורואים במוחש קיום מרז"ל אין לך יום שאין כו' מרובה על חבירו - במצב האיום באה"ק ת"ו. ונזכר הנני הרעש שהי' בהנעשה עם ילדי טעהעראן, אף שהם כלא וכאין לגבי הנעשה בילדי מאראקא, וע"י חוזה מחפיר חתום גם ע"י ב"כ המפלגות מימין שמסכימים הם לוותר עד כדי 75%. ות"ל אשר הודות להבחירות התחילו לחזור בהם מהסכם זה, וה"ה להענין דגיוס נשים ובעיקר ... באלו דמפקרי' טפי, אשר מובן שבזה האיסור גדול יותר וכו' וכו', ובמה נאחזים ... באיסור מכירת בשר החזיר והשקץ והעכבר, וממש עושים ההיפך מן הקצה אל הקצה.
ובימי הרחמים האלו, אשר כלשון הלקו"ת (ראה לב, ב) המלך נמצא בשדה (לא מקום מושב אדם, אדמה לעליון) ואז רשאים כל מי שרוצה לצאת לקבל פניו והוא מקבל את כולם בספ"י ומראה פנים שוחקות לכולם, הנה יה"ר שבאתעדל"ע יערה על כאו"א מאתנו רוח טהרה לראות את הטוב בזולתו וכו', עד שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.
בברכת כתיבה וחתימה טובה ולבשו"ט בכל הנ"ל בפרט.
נ.ב.
לפלא שכנראה משתיקתו, אין מתקדם הענין דהדפסת ספרי וכתבי יד הרה"ג וכו' ריבלין ע"ה.