ב"ה, ח' מ"ח, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו משילהי תשרי, בו כותב האופנים שיכול להמשיך בלימוד החסידות ולהתנהג בהדרכותי' ומנהגי', והם שלא יהי' ידוע כ"כ, עד"ז שלא יוצרך ללמוד שעה או שתים בספרי חסידות בכל יום.
והנה בהענין הראשון עליו להחליט עד"ז בעצמו, היינו לשער באיזה אופן יתקדם יותר ביראת שמים ובחסידות ולהתנהג באופן כזה, אבל בהנוגע לענין השני שמגביל זמן לימודו בדברי אלקים חיים, פנימיות התורה, הנה אף שמובן שכמה שילמוד זהו יותר טוב מאשר לא ללמוד כלל, אבל עצם הגישה לתורת ה' שמגבילים את עצמו שלא ללמוד זמן כ"כ באיזה חלק מתורתנו הק' הוא בגדר דהיפך ח"ו מכבוד התורה, ואף שאין הכרח שכל אחד ואחד ילמוד כמה שעות ביום דוקא בספרי חסידות, וכמאמר רז"ל הידוע בהנוגע להתורה בכללותה, שאלו דאניסי יוצאים ידי חובתם בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, אבל גם הם צריכים לדעת שזה רק מצד האונס אשר מצד ההשגחה העליונה לא זכו עדיין שיהי' להם יותר זמן פנוי לעסוק בחכמתו ית', אבל לומר ח"ו שזהו רצונם והסדר שלהם וכו', והאריכות בדבר הפשוט אך למותר, וכבר ידוע המבואר בקונטרס עץ חיים לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, אשר בזמן הזה הנה עיקר מלחמת היצר נגד לימוד פנימיות התורה (שנתגלתה בימינו אלה בתורת החסידות)...
בברכה לבשו"ט בכל האמור לעיל.