ב"ה, טו"ב כסלו, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מו"ה יצחק שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ"ה חשון, ת"ח על מה שכותב אודות הפ"ש שמסר מהביקור כאן, ובודאי חקוקים במוחו של כ"א דברי משנה, לא המדרש עיקר אלא המעשה - כוונתי שמשתדלים שהפ"ש ודברי ההתעוררות שבודאי צירף אליהם, יפעלו פעולתם בחיי היום יומים, של המתועדים ועל ידם גם בבני ביתם, וכבר ידוע הפסק שחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם...
נבהלתי לשאלתו כיון שעד עתה הורגל להתפלל בש"ק, במתינות ובאריכות מעט, אם ימשיך גם עתה או ח"ו כו'. ופשוט שאין זה גם בגדר שאלה, לאחרי המבואר באריכות גדולה אודות ענין התפלה (שרק טורח ציבור מוציא מכלל זה, וכמאמר רז"ל ברבי עקיבא שכשהי' מתפלל בציבור כו' משא"כ כו' (ברכות לא, א[2])). ואין לי פירוש בשאלתו כי אם שבודאי באה כדי שתהי' לי הזדמנות לעוררו, אשר לא רק בש"ק יעשה כנ"ל אלא - מזמן לזמן - גם בימות החול, כיון שגם ביום חול צריך לומר יום אחד בשבת כו', וביחוד - שיש אומרים שזהו בכלל עשרת הדברות (יעוין רמב"ן שמות כ, ח; שמשם מוכח ג"כ שהכוונה גם ליום הש"ק), ובפרט שההשגחה עליונה עשתה אותו למשפיע על אחרים. וכדין טופח ע"מ להטפיח, הרי כדי שהאחרים יתפללו באריכות עכ"פ בשבת צריכה להיות הוספה בזה במשפיע, ופשוט.
במה שהעיר בתניא פרק א' שפירוש הזהר המובא בהגהה הוא לכאורה הא דאמרינן בעלמא שבפנים הפרק שם.
והחילוק מבואר, אשר הא דאמרינן בעלמא יש לפרשו - וכמו שמבאר - שהוא לענין שכר ועונש, משא"כ בזהר שמפרש בזה הענינים דצדיק ורע לו ורשע וטוב לו.
בודאי ינצלו העת רצון דיום הבהיר י"ט כסלו הבע"ל, יום גאולתנו ופדות נפשנו אשר אור וחיות נפשנו ניתן לנו, להפיץ (הפצה דוקא) המעיינות חוצה, אפילו להאנשים שלעת עתה נמצאים עדיין בחוץ, וחזקה לתעמולה, ובפרט בעת רצון וימי סגולה שפועלת פעולה עד שניכר גם בחיי היום יומים.
בברכת חג הגאולה.
נתעכב השילוח, ובנתיים נתקבל מכתבו ממוצש"ק עם הפ"נ.
ע"ד רשימות השיחות הנה קטעים יכנסו ב"קובץ" הבא (וגם על הגהה זו עדיין לא מצאתי הזמן פנוי).
במנחת ערב יו"ד כסלו - מנהגנו שא"א תחנון.