ב"ה, ב' כסלו, תשי"ז
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ צנמ"ס מו"ה יוסף שי'[1]
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת הספר דברי ישכר דברי יוסף, ות"ח.
ובטח בהזדמנות המתאימה גם שאר ספריו ימציא להספרי' שעל ידי כיון שאין נמצאים בה, ומראש ת"ח גם על זה.
ולחביבותא דמילתא, וכמרז"ל הידוע כל פטטיא בישין ופטטיא דאורייתא טבין, ציינתי בשולי הגליון איזה הערות בעברי בין דפי הספר בחפזה כפי רשיון הזמן, וידוע דרז"ל עה"כ ואת והב בסופה.
בכבוד וברכה.
פתיחת דבר"י בתחלתה. דבלילה לאה עצמה היתה רחל. ראה טעמי המצות להרח"ו פ' תצא אזהרת אתנן: הסימנים שמסרה רחל ללאה דהיינו חלק נשמתה שנתנה לה והרי היא רחל בעצמה. - דרך אגב א) ענין הסימנים אחרת - ראה חסד לאברהם מעין שני נהר ס"א. פי' הריב"א עה"ת במקומו. ב) מש"כ משביבי נוגה הוא מס' הפרדס כמסומן בההגהות. עיי"ש שי"ג בארוכה.
פתיחה בסופה. ד' אבנים. - ביל"ש איוב רמז תתצ"ט (הובא ביל"ר על אתר) שזהו כנגד ד' נשים שלקח. ומתאים הדרש למ"ד י"ב אבנים - כנגד י"ב שבטים, שלדעת שניהם הי' בזה סימן שתהא מטתו שלמה.
דבר"י בתחילתו. עשה שלא כהוגן כו' דברי הרה"מ כו' איסור דרבנן כו'. י"ל דלאו דוקא להרה"מ כן הוא, כי עשי' שלא כהוגן פחות היא אפילו מאיסור דרבנן ואינה אלא הנהגה בלתי הגונה.
דבר"י בסופו. לדעת הרמב"ם בבגדי כהונה שלא בשעת עבודה. דבריו צ"ע, דבפי' כתב הרמב"ם דבג"כ מותר ליהנות בהן אפילו קודם העבודה פרט לאבנט שאסור מפני שעטנז (כלי המקדש פ"ח, יא-יב. ועיין ת"י יומא סט, א ד"ה ותיפוק). אבל שייכין דבריו לדעת התוד"ה בגדי יומא שם.