ב"ה, ז' כסלו, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מב' כסלו, בו כותב הנקודה איך שעברה עליו השנה מיום שקבל על עצמו להתקשר לחסידות ועניני', ובודאי יוסיף אומץ ביותר וביותר בהכנסו לשנה השנית בזה (עיין ג"כ בלקוטי תורה לרבנו הזקן פ' במדבר ג, א), ובפרט שידוע מאמר רז"ל כל התחלות קשות, ושנה שני' כבר יצא מגדר התחלה, ולכן יש לתבוע מעצמו הרבה יותר, ותקל עליו התביעה בזה בהתבוננותו במ"ש רבנו הזקן בתניא פרק ל' (דף ל"ח ע"ב) והלכך צריך כל אדם כו'[1] - עיי"ש הדיק היטיב אליבא דנפשי'.
ובמה שכותב אודות הדאגות והטרדות וכו', ידוע פסק המשנה כל המקבל עליו עול מ"ש פורקים ממנו כו' (והרי כל הטועה בדבר משנה חוזר כיון שהוא דבר פשוט בהחלט), ומתאים לפסק הדין הידוע כסיפור אדמו"ר האמצעי, אשר בגלל המסירות נפש הלזו (של אדמו"ר הזקן) על תורת החסידות, פסקו בבית דין של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה, יצליחו השי"ת בכל האמור, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, כי הכחות והיכולת בידו הן.
בברכה לבשו"ט בכל האמור ופ"ש כל חבריו שיחיו.