Audio for subsection 001 - אודיו סעיף א

א קריאת שמע שחרית וערבית היא מן התורה.

שנאמר, "בשכבך ובקומך".

יש אומרים שפרשה ראשונה בלבד היא מן התורה, ומה שנאמר בפרשה שנייה "ובשכבך ובקומך", בדברי תורה הכתוב מדבר.

ויש אומרים שגם פרשה ב' היא מן התורה.

ויש אומרים שפסוק ראשון בלבד, שהוא "שמע ישראל" הוא מן התורה.

ומה שנאמר "ודברת בם כו' ובשכבך ובקומך", הוא מוסב על פסוק ראשון בלבד.

אבל פרשת ציצית, שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים, לדברי הכל היא מדברי סופרים, כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו. כמ"ש בסימן ס"ז [א]

["שמצות עשה מן התורה לזכור יציאתמצרים בכל יום ביום ובלילה .. ואם אמר איזה פסוק של יציאת מצרים או איזההלכה שנזכר בה יציאת מצרים, יצא ידי חובתו מן התורה"]

(ובעל נפש, יחמיר לעצמו בשל תורה, בכל מה שנוגע למעשה, בחילוקי סברות אלו, כמו שיתבאר לפנינו):

 

ב (זמן קריאת שמע של שחרית) מן התורה, הוא משעלה עמוד השחר.

שאז מקצת בני אדם רגילים לקום ממטתם.

ואע"פ שהם מועטים?

הרי אמרה תורה, "ובקומך", לשון יחיד, לומר שהולכין אף אחר המיעוט.

אבל הקורא קודם לכן, לא יצא ידי חובתו מן התורה.

שאף שמקצת בני אדם קמים גם כן קודם עלות השחר?

מקרה הוא, ואין הולכין אחריו.

וחכמים עשו הרחקה וגדר, ותקנו, שלא יקרא לכתחלה עד שעה שדרכן של רוב בני אדם לקום ממטתם.

דהיינו שיאיר היום כל כך, עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות, ויכירנו.

והוא שרגיל עמו קצת.

שאם רגיל עמו הרבה, יכירנו אפילו מרחוק הרבה.

ואם אינו רגיל עמו כלל, לא יכירנו אפילו בקרוב.

אלא כמו אכסניא, שרגיל לבא לקץ עתים:

 

ג ונמשך זמנה, עד סוף ג' שעות מעלות השחר, שהוא תחלת זמנה מן התורה [לאפוקי "משיכיר", שהוא הזמן שתקנו חכמים].

לפי שיש קצת בני אדם שרגילים לקום ממטתם בסוף ג' שעות על היום, כגון בני מלכים וכיוצא בהם.

ושעות אלו, הם זמניות.

שכל יום בין ארוך בין קצר, נחלק לי"ב שעות [היינו יב חלקים, שעות זמניות].

ונמצא לעולם רביע היום הוא זמן קריאת שמע, בין ביום ארוך בין ביום קצר.

ולכן צריך ליזהר בימות החורף, למהר לקרוא קריאת שמע, מאחר שהיום קצר, ורביע היום קצר הוא:

[וכן כתב לקמן סי' פט, א לענין תפלת שחרית "ליזהר בחורף להשכים להתפלל, בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום".

אבל בפסקי הסידור הובא בהמשך, מבואר להיפך שאדרבה בקיץ צריך ליזהר ביותר. "כי הוא יותר מוקדם בקיץ".

ונראה שהוא מצד "שבמדינות אלו" נץ החמה הוא מוקדם ביותר, משא"כ לפי המדובר בשו"ע.

לעיין בזה]

[פסקי הסידור: "זמן ק"ש של שחרית שהוא רביע היום, צריך ליזהר במאד בקיץ ביותר, שלא לעבור הזמן. כי הוא יותר מוקדם בקיץ.

שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה.

[היינו[ בשלש וחצי לפנות בוקר]

ורביע היום, ארבע שעות ורביע. נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית.

[היינו, ברבע לשמונה בבוקר.

כי השקיעה הוא בשעה שמונה וחצי בערב. ונמצא שאורך היום מהנץ עד להשקיעה הוא 17 שעות. וכשתחלק 17 שעות לארבע חלקים, נמצא כל חלק ארבע שעות ורביע]

[ואף שבשו"ע כאן (ובכמה מקומות) פוסק אדה"ז "ונמשך זמנה, עד סוף ג' שעות מעלות השחר" היינו שהג' שעות הם מעלות השחר, כי היום נחשב מעלות עד צאת' ולילה הוא מצאת עד עלות.

אבל בסידור פוסק אדה"ז, שהיום הוא מנץ החמה עד השקיעה, ולילה הוא מהשקיעה עד הנץ.

וא"כ אף שתחילת זמן קריאת שמע הוא מעלות, סוף זמן קריאת שמע הוא ג שעות לאחרי הנץ, מהשעות זמניום שמהנץ להשקיעה]

ולפי שמורי השעות אין כלם הולכים באמת, והוא ספק של תורה, וגם אין ראוי לצמצם, לכן צריך ליזהר לגמור קריאת שמע בסוף שעה שביעית בקיץ:"

[היינו לפני 7:00 am]]

 

ד ומצוה מן המובחר שלא לקרותה מיד שהאיר היום כשיעור שנתבאר [סעיף ב', משיכיר], אלא כ"וותיקין", שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיימו קריאת שמע וברכותיה, דהיינו "גאל ישראל", עם הנץ החמה.

שאז הוא זמן תפלה לכתחלה, כמו שיתבאר בסימן פ"ט [סעיף א].

ויתפללו מיד, כדי לסמוך גאולה לתפלה.

ומי שיוכל לכוין ולעשות כן, שכרו מרובה מאד. ומובטח לו שהוא בן עולם הבא.

(ומי שאינו יכול לכוין לעשות כן, [היינו משום שאינו בקי בדיוק, מתי נץ החמה] אין להקדים לקרות קריאת שמע ולהתפלל קודם הנץ החמה, אלא [יקרא קריאת שמע ויתפלל] אחר הנץ החמה.

מפני שזמן התפלה לכתחלה הוא אחר הנץ החמה, וזמן קריאת שמע נמשך עד רביע היום לכתחלה.

שהוותיקין שהיו מקדימין לקרות קודם נץ החמה מעט, לא היו מקדימין משום חובת קריאת שמע, אלא כדי לכוין להתפלל בדמדומי חמה, דהיינו בתחלת יציאתה, כמו שיתבאר בסימן פ"ט. [סעיף א' "לכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן. משום שנאמר, "יראוך עם שמש וגו'""

וכיון שהוא אינו יכול לכוין, א"כ ממילא לא יתפלל בדמדומי חמה אלא אח"כ, א"כ יקרא ק"ש אחר הנץ ויתפלל]

ויש אומרים, שגם משום חובת קריאת שמע היו מקדימין לקרותה קודם נץ החמה.

לפי שלכתחלה יש לקרותה בשעה שהוא שעת קימה לרוב בני אדם, כמו שנתבאר [בסעי' ב', שלכן לא יקראנה לכתחלה מעלות השחר אלא משיכיר], ועד נץ החמה קמים רוב בני אדם.

שאין ישנים אחר נץ החמה, אלא בני מלכים וכיוצא בהם.

לפיכך מי שאינו יכול לכוין לעשות כוותיקין [לגמור "גאל ישראל" לפני נץ החמה, ולהתחיל התפלה, עם הנץ החמה, בדמדומי חמה, שאינו יכול לכוין בדיוק הנקודה של דמדומי חמה ] אי אפשר לו לסמוך גאולה לתפלה לכתחלה [כיון שלדעה זו צריך לקרוא שמע לפני נץ החמה. והתפלה צריך להיות דוקא לאחרי נץ החמה, וכיון שאינו מכיר בדיוק בנץ החמה א"כ צריך הוא לקרות שמע לפני הנץ, ובמילא צריך הוא להפסיק בין גאל ישראל שיהי' לפני נץ החמה ודאי, והתחלת התפלה שיהי' לאחרי נץ החמה וודאי, ובמילא שאינו סומך גמאולה לתפלה.

היינו שלדעה זו, עדיף שלא יסמוך גאולה לתפלה, אבל יקרא את שמע לפני הנץ].

אלא א"כ יוכל לכוין, שיקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה וודאי, [והרי יוצא בפרשה ראשונה מצות קריאת שמע, בשעת הדחק, וקורא אותה בזמן, היינו לפני נץ החמה, וימשך שאר הקריאת שמע עד משך זמן שהוא ודאי אחרי הנץ החמה] ויתפלל אחר נץ החמה וודאי, [ואז יסמוך גאולה לתפלה] אע"פ שלא יתפלל בדמדומי חמה.

 

[צ"ע קצת הלשון "אע"פ שלא יתפלל בדמדומי חמה", דזה שאינו מתפלל בדמדומי חמה, הוא מפני שאינו יכול לכוין, א"כ איך זה שייך לכאן? היינו שאפיל בלי קראת שמע, אינו קורא בדמדומי חמה, כיון שאינו יכול לכוין?].

 

ואם גם זה לא יוכל לכוין [היינו שאינו מכיר בנץ החמה כל כך, עד שאפילו כשקורא פרשה ראשונה של ק"ש לפני הנץ ודאי, ומ"מ אינו ברור לו כשגומר "גאל ישראל" שהוא כבר לאחרי הנץ החמה. וצריך לחכות לזמן שיודע בודאי שהוא לאחרי הנץ החמה] - יקרא קריאת שמע וברכותיה קודם נץ החמה לכתחלה, ויתפלל אחר הנץ החמה, ולא יסמוך גאולה לתפלה.

והעיקר כסברא הראשונה.

[ולכן יקרא קריאת שמע אחרי נץ החמה, ויסמוך גאולה לתפלה]

ואעפ"כ נכון לחוש לסברא האחרונה, ולקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה, אף על פי שעדיין לא לבש ציצית ותפילין.

ואחר נץ החמה, יקראנה כולה עם ברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה):

 

ה אם לא קרא אותה קודם נץ החמה, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל, אם יש לו ציצית ותפילין.

(וציבור להתפלל עמהם, ולסמוך גאולה לתפלה):

 

ו מי שהוא אנוס

- כגון שהיה משכים לצאת לדרך מיד שעלה עמוד השחר, למקום גדודי חיה ולסטים, שיצטרך ללכת במהרה ולא יוכל לעמוד על מקום אחד כשיגיע זמן קריאת שמע, ולא לכוין בקריאתה אפילו בפסוק ראשון בלבד.

או שבני השיירא הולכים במהרה, ולא ימתינו כלל בדרך כשיגיע זמן קריאת שמע, שי[וכ]ל לעמוד ולכוין -

יכול לקרותה בביתו מיד שעלה עמוד השחר, ויסמוך גאולה לתפלה, ויתפלל, כמ"ש בסוף סימן פ"ט [סעיף ט].

לפי שבמקום אונס, העמידו על דברי תורה, שמשעלה עמוד השחר, זמנה הוא

ויש מי שאומר, שהוא הדין כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה, שמרבים בתחנונים אחר התפלה, וצריכים למהר להתפלל, יכולים לקרות קריאת שמע משעלה עמוד השחר.

מכל מקום אין להקדים לומר "יוצר אור" כל כך בהשכמה, עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן:

[נראה שרק כ"שצריכים למהר להתפלל", אבל במקום אונס אומר גם "יוצר אור"]

 

ז אבל מי שמשכים לצאת בדרך שלא במקום גדודי חיה ולסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך בדרך, בענין שיוכל לעמוד ולכוין, אפילו בפסוק ראשון בלבד, כשיגיע זמן קריאת שמע - לא יקרא בביתו, אעפ"י שעלה עמוד השחר, אלא בדרך כשיגיע זמן קריאת שמע.

(והיאך ינהג עם התפלה? יתבאר בסוף סימן פ"ט [סעיף ט]):

 

ח אם קראה מיד שעלה עמוד השחר, אע"פ שלא היה אנוס, יצא.

שבדיעבד העמידוהו על דברי תורה בכל ענין.

ואם קרא בלא ברכותיה, יחזור לקרותה בזמנה בברכותיה.

שאף שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע, לא הפסיד ברכותיה, כמו שנתבאר בסימן ס' [סעיף ב]:

 

 

ט מי שהיה אנוס, ולא קרא ק"ש ערבית בלילה, שהוא קוראה אחר שעלה עמוד השחר, כמ"ש בסי' רל"ה.

והוא משכים ג"כ לצאת לדרך, למקום גדודי חיה ולסטים, בענין שיוכל [כנ"ל סעי' ו, שכשהוא אנוס, מותר לו לקרות "בביתו מיד שעלה עמוד השחר"] לקרוא קריאת שמע של שחרית מיד שעלה עמוד השחר.

- אי אפשר לקרא ק"ש ב' פעמים אחת בשביל לילה ואחת בשביל יום -

שמאחר שעשה לאותה שעה לילה, א"א לחזור ולעשותה יום.

(א)

אלא יקרא בשביל ק"ש של לילה, שזמנה עובר.

- שאחר נץ החמה אי אפשר לקרותה כלל, כמו שיתבאר שם -.

ושל שחרית ימתין, אולי יזדמן לו לקרותה בזמנה, כהלכתה:

 

[קונטרס אחרון

(א) אלא יקרא בשביל ק"ש של לילה כו'. כ"כ הטור ברמזים. [ברכות פרק א, ט. (ספר ה"רמזים" = "קיצור פסקי הרא"ש", או "סימני אשר"י" הנדפס בתלמוד)]

ומש"ש "אחר נץ החמה" צ"ע?

[היינו שזה שכותב שם שקורא אחרי עלות השחר בשביל ק"ש של ערבית, מובן, כיון שלאחרי הנץ א"א לקרות ק"ש של ערבית כלל.

אמנם קריאת שמע של שחרית אדה"ז כותב "אולי יזדמן לו לקרותה בזמנה, כהלכתה" כיון שהוא אינו יודע שיוכל לקרותה, כיון שהחזיק בדרך, ואשר לכן רצה לקרותה לפני יציאתו, והחידוש הוא, שאף שאולי לא יוכל לקרותו אח"כ, מ"מ עכשיו אינו יכול לקרותו כיון שקורא אז קריאת שמע של ערבית, "ואולי יזדמן וכו'".

אמנם ה"רמזים" כתב "שימיתן בשל שחרית לאחר הנץ החמה".

זה תמוה, דא"כ יודע הוא שיוכל לקרות ק"ש אחרי הנץ החמה, א"כ למה לו (להרמזים, כמו בשו"ע כאן) לתפוס דוגמא שהלך בדרך, (ולכן שעת הדחק הוא לו ונחוץ לו לקרות ק"ש עכשיו, אבל אינו יכול כיון שקורא ק"ש של ערבית עכשיו)]

דא"כ בלא החזיק בדרך נמי משכחת לה?

[היינו שהי' לו להרמזים לתפוס דוגמא, לא של "החזיק בדרך" שאז לא יוכל לכוין, כיון שהולך בדרך, אלא צריך לומר הדין בכל אופן, שאינו יכול לקרות לפני הנץ, כשקורא אז ק"ש של ערבית]

ודו"ק:]

 

 

י אע"פ שזמנה נמשך עד סוף שעה ג', אם עברה שעה ג' ולא קראה, קוראה בברכותיה כל שעה ד', שהוא שליש היום, כדין תפלת השחר שהיא עד שליש היום.

ואין לו שכר על קריאתה, אלא כקורא בתורה.

אבל לא כמי שקוראה בזמנה, שאז שכרו גדול, מהעוסק בתורה כל היום אפילו שלא בשעת קריאת שמע ותפלה.

ואם עברה שעה ד', ולא קראה - שוב אינו יכול לקרותה עם ברכותיה.

אבל בלא ברכותיה יכול לקרותה כל היום.

וטוב שיקראנה, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים.

(ויש אומרים, שיכול לקרותה כל היום בברכותיה.

והעיקר כסברא הראשונה):

 

יא אם לא קראה ביום, יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית.

שיקרא תחלה של ערבית ואח"כ של שחרית.

וכן אם לא קרא קריאת שמע של ערבית יש לה תשלומין בשחרית, כמו בתפלה, שאם לא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים.

ויש אומרים שאינה דומה לתפלה, שהיא בקשת רחמים, ויכול לבקש בכל עת ובכל שעה.

אבל קריאת שמע תלה הכתוב, זו בזמן שכיבה וזו בזמן קימה, ואיך יקרא של שכיבה בזמן קימה או של קימה בזמן שכיבה?!

ועל זה נאמר, "מעוות לא יוכל לתקן כו'".

(וכן עיקר).

וכל זה [אם יש תשלומין] בקריאת שמע בלבדה, אבל ברכותיה לדברי הכל אי אפשר לאמרן אלא בזמנן.

(כי היאך יאמר, "יוצר אור" בערב, ו"אשר בדברו מעריב ערבים" בבקר?!

וברכות האחרונות, הן סמוכות לראשונות):