Audio for subsection 001 - אודיו סעיף א
נט דין ברכה ראשונה ביוצר ובו ו' סעיפים:
א שבע ברכות תקנו חכמים לקריאת שמע.
בשחר, שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב, שתים לפניה ושתים לאחריה.
וסמכו אותן על פסוק, "שבע ביום הללתיך וגו'".
ברכה ראשונה, פותחת בברוך, "בא"י אמ"ה יוצר אור, ובורא חשך".
ותקנו להזכיר מדת לילה ביום, להוציא מלב המינים, שאומרים שמי שברא אור לא ברא חשך.
וחותמת, בברוך "בא"י יוצר המאורות".
ואם טעה ואמר, "בא"י אמ"ה אשר בדברו מעריב ערבים" ונזכר מיד, ואמר "יוצר אור" עד סיום הברכה, וחתם ב"יוצר המאורות" - יצא.
אבל אם אמר, "אשר בדברו מעריב ערבים", ולא אמר (מיד) "יוצר אור", אע"פ שחתם ב"יוצר המאורות" - לא יצא.
שהרי כל פתיחת הברכה לא היתה כתיקונה.
(שלא בירך כלל על יצירת האור.
משא"כ כשנזכר מיד ואמר "יוצר אור", תיקן טעותו, ובירך על יצירת האור)
ואם אמר, "בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חשך, אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח כו'" אפילו עד סיום הברכה, וחתם ב"יוצר המאורות" - יצא.
שכיון שפתיחת הברכה וחתימתה כתיקונה, אע"פ שבאמצע שינה ממטבע שטבעו חכמים, יצא בדיעבד.
אבל אם חתם "המעריב ערבים", אעפ"י שפתח ב"יוצר אור" בלבד, ואמר כל הברכה כתיקונה עד החתימה - לא יצא.
שכל הברכה צריכה להיות פתיחתה וחתימתה כתיקונה, אפילו בדיעבד.
וכל מקום שלא יצא:
אם לא נזכר שטעה עד שגמר "אהבה רבה" או "אהבת עולם" לא יפסיק לחזור ל"יוצר אור" בינה לקריאת שמע.
אלא יאמר "יוצר אור" אחר תפלת י"ח.
ואעפ"י שמקדים קריאת שמע לברכת יוצר שתקנו לפניה?
אין זה מעכב בדיעבד. כמו שיתבאר בסי' ס':
ב יש אומרים, שהקדושה שביוצר, יכול היחיד לאמרה.
שאינה דומה לקדושה שבתפלה, שאומרים "נקדישך" או "נקדש" - שאנחנו מקדישים אותו, ואין רשאי להקדיש בפחות מעשרה.
אבל קדושה של "יוצר", שאין אנו מקדישין אותו, אלא מזכירין הקדושה שאומרים לו משרתיו, מותר ביחיד, שאינה אלא כמו סיפור דברים.
וכן קדושת ובא לציון. כיון שאינה אלא קריאת פסוקים בעלמא, אין בכך כלום.
ויש אומרים, שאין היחיד אומר, לא קדושת יוצר, ולא קדושת ובא לציון, אלא כשמגיע לקדושה שביוצר, יאמר "ואומרים ביראה קדוש והאופנים כו' ואומרים ברוך" [בלי לומר קדוש קדוש קדוש וכו']
וטוב לחוש לדבריהם, וליזהר, שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים, כקורא בתורה.
אבל המנהג כסברא הראשונה.
וכשעונין קדושה זו בצבור, יש לענות בקול רם.
ויש לומר אותה מיושב.
ולא שישב אם היה עומד, אלא שאם היה יושב, אין לו לעמוד לקדושה זו, כמו לקדושה שבתפלה:
ג יש לומר "מעריצים ומקדישים וממליכים", הכל במ"ם, ולא בנו"ן.
כי כל נוסח הברכה הוא לשון מקרא, ולשון מקרא הוא במ"ם ולא בנו"ן.
(ויש נוהגין מטעם הידוע להם לומר בנו"ן):
ד ברכות אלו של קריאת שמע, הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן, אפילו מי שהוא בקי.
ואינן דומות לתפלה, שאין הש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי.
לפי שהתפלה בקשת רחמים היא, וצריך כל אחד לבקש רחמים על עצמו, אם יודע.
משא"כ בברכות אלו, וכיוצא בהן.
ומכל מקום אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור.
דהיינו, כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן.
אבל כשאין ט' שומעין, יחיד הוא, ואין יחיד מוציא את היחיד, אפילו מי שאינו בקי, אלא בברכת הנהנין, וברכת המצות, וכיוצא בהן משאר כל הברכות.
חוץ מברכת קריאת שמע, וכל ברכת השחר, שהן ברכות שבח והודאה, ונתקנו לאמרם בפיו, או שישמע אותן ברוב עם, שהיא הדרת מלך, כשט' שומעין מאחד ועונין אחריו אמן.
וברכת המזון אע"פ שהוא ג"כ ברכת הודאה על העבר?
מכל מקום, כיון שהוא ברכת הנהנין, הקלו בהן.
ומכל מקום הואיל וברכות קריאת שמע הן ארוכות, אין לסמוך על שמיעתן מהש"ץ, אפילו בציבור.
כי שמא יפנה לבבו באמצע הברכה לדברים אחרים, ולא ישמע מהש"ץ.
לכן יש לומר כל הברכה בנחת עם הש"ץ, ואז אע"פ שיפנה לבבו (ויקרא מקצתה בלא כוונה) יצא.
(שהכוונה אינה מעכבת בדיעבד אלא בפסוק ראשון של קריאת שמע. ובברכה ראשונה של תפלת י"ח).
ויזהר למהר לסיים הברכה קודם שיסיים הש"ץ, כדי שיענה אמן אחריו, כמ"ש בסי' נ"א.
ויש אומרים, שאחר סיום ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה, לא יענה אמן.
שלא להפסיק בין קריאת שמע לברכה שלפניה, כמו שאסור להפסיק בין כל דבר מצוה או דבר הנאה שמברכין עליו להברכה שלפניו.
ויש אומרים שעונין אמן גם אחר ברכה זו, ואין חשש במה שמפסיק בינה לקריאת שמע.
לפי שברכות קריאת שמע אינן דומות לשאר ברכות המצות.
שהרי אין מברכין "אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות קריאת שמע", אלא ברכות בפני עצמן הן.
ותיקנו לברך אותן קודם קריאת שמע.
וכן המנהג פשוט במדינות אלו, כמו שיתבאר בסימן ס"א:
ה אם טעה הש"ץ בברכת יוצר, בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו.
אם טעה קודם קדושה, הרי זה העומד תחתיו צריך לחזור לראש הברכה, כמו בטועה בברכת התפלה, וכמ"ש בסי' קכ"ו.
ואם טעה לאחר שענו הציבור קדוש כו', לא יתחיל מראש הברכה, מפני שעניית קדוש חשובה כסיום ברכה לענין זה.
ומ"והאופנים" הוא כמו ראש ברכה אחרת.
וכן עניית "ברוך כבוד כו'", הוא כמו סיום ברכה לענין זה.
ו"לאל ברוך", הוא כמו ראש ברכה אחרת.
לפיכך אם טעה באופנים, יחזור ויתחיל זה שתחתיו מוהאופנים.
ואם טעה מ"לאל ברוך נעימות" ואילך, יחזור ויתחיל לאל ברוך כו':
ו יש אומרים, שאין לומר "אור חדש כו'".
לפי שצריך לומר מעין פתיחה וחתימה סמוך לחתימה, וזה אינו מעין פתיחה וחתימה.
לפי שחכמים סדרו הברכה על אור המתחדש בכל יום, ולא על אור העתיד להתחדש.
ויש מישבים המנהג לומר שהיא מעין פתיחה וחתימה.
לפי ש"יוצר אור" זהו האור שברא הקב"ה בו' ימי בראשית, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא.
ועל אור זה נאמר, "והלכו גוים לאורך".
וזהו שאומר, "אור חדש" שחדש בו' ימי בראשית, עתיד הקב"ה לחדש לנו: