Audio for subsection 001 - אודיו סעיף א

Audio for subsection 003 - אודיו סעיף ג

עו להזהר מצואה בשעת קריאת שמע ובו י"א סעיפים:

א צואה בעששית, מותר לקרות כנגדה, אע"פ שרואה אותה דרך דפנותיה.

לפי שבצואה תלה הכתוב בכיסויף שנאמר: "ושבת וכסית את צאתך", והרי היא מכוסה:

ב צואה בגומא, מניח סנדל על גבי הגומא וקורא, שעל ידי כן חשובה כמכוסה.

והוא שאין ריח רע מגיע אליו, כמו שיתבאר בסי' ע"ט.

ואין אומרים שהסנדל בטל לגבי רגלו ואינו חשוב כיסוי, כמו שהרגל עצמה אינה מועלת לכסות צואה שתחתיה בגומא משום דאין זה מחניך קדוש כיון שאין הפסק כיסוי בין גוף האדם לצואה שבגומא אלא הסנדל הוא חשוב כיסוי והפסק ביניהם.

ומכל מקום (א) בטל הוא לגבי רגלו לענין שצריך שלא יהיה נוגע בצואה שבגומא שאם הוא נוגע בה יש להסתפק ולומר שהרי זה כאלו נוגע ברגלו מפני שהסנדל הוא טפל ומשמש לרגלו בנגיעה זו שהרגל נוגע בצואה על ידי הסנדל שהיא מעמידה את הסנדל על הצואה וחשובה כאלו היא עצמה נוגעת בצואה.

ואף להמתירים בצואה על בשרו ומכוסה בבגדו אין הסנדל נחשב כיסוי לצואה שעליו ואין זה מחניך קדוש וספיקא של תורה לחומרא.

אבל צואה שעל בגדיו מבפנים כיון שהוא מכוסה בבגדיו הרי זה מחניך קדוש ואין אומרים שהבגד בטל לגבי גופו וכאלו גופו נוגע בצואה על ידי הבגד כיון שאין הבגד משמש לגוף בנגיעה זו שהבגד נוגע בצואה כיון שאין ריח רע מגיע אליו מותר לקרות ולהתפלל כשהוא לבוש בבגדים אלה ומכל מקום מדת חסידות להחליפם בשעת התפלה כמו שיתבאר בסימן (צ"א) [צ"ח]:

ג צואה אפילו היא עוברת כגון שצפה על פני המים או שאחד נושא גרף של רעי ומעבירו לפני הקורא או המתפלל צריך להפסיק עד שתעבור מכנגד פניו ד' אמות לצדדין או לפניו כמלא עיניו כמו בצואה מונחת כמו שיתבאר בסי' ע"ט לפיכך פי חזיר אסור לקרות קריאת שמע כנגדו אע"פ שהוא עובר מפני שהוא כצואה עוברת ואפילו הוא עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו מפני שהוא כגרף של רעי שאסור לקרות כנגדו אע"פ שאין בו רעי הואיל והוא מיוחד לכך כמו שיתבאר בסי' פ"ז:

ד היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו אפילו הבגד נוגע בה וכן אם הכניס ידו לבית הכסא ואינו מריח ריח רע וכגון שיש מחיצה בינו לבין מחיצות בית הכסא והכניס ידו לבית הכסא דרך חור שבמחיצות דאם לא כן אסור משום בית הכסא עצמו אף על פי שיש לו מחיצות כמו שיתבאר בסי' פ"ג אבל עכשיו שאין לאסור אלא משום היד בלבדה שהיא בבית הכסא או משום אותו מקום בבשרו שהצואה מונחת עליו תחת בגדיו שאותו מקום אין אני קורא בו והיה מחניך קדוש וגו' (ו)יש אומרים שאין לאסור בשבילם לקרות ולהתפלל שנאמר כל הנשמה תהלל יה הפה והחוטם הם בכלל ההילול ולא שאר איברים ואף על פי שאינם נקיים מותר ויש אוסרים משום שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ויש אומרים שלא התירו המתירים בצואה שעל בשרו אלא במקום שהיא נכסית מאליה בלא מלבוש כגון בין אצילי ידיו ולענין מעשה נכון לעשות כדברי האוסרים בכל ענין.ואפילו בשכבת זרע שעל בשרו נכון להחמיר בה כמו בצואה אע"פ שהיא מכוסה בבגדו אע"פ שמעיקר הדין אינה כצואה כלל ומכל מקום א"צ לרחוץ במים אלא א"כ היא יבשה כבר אבל אם עדיין היא לחה מקנחה במפה ודיו במה דברים אמורים כשהיא על בשרו אבל על בגדו ומכוסה שמותר אפילו בצואה כמו שנתבאר לעיל כ"ש בשכבת זרע שאינו כצואה כלל מן הדין ומכל מקום מקצת חסידים הראשונים היו משמשים מטותיהם ערומים שלא תדבק שכבת זרע בחלוקיהן אע"פ שהוא מכוסה מלמעלה וכן היו מחמירים על עצמן שלא יהיה על בגדיהם אפילו טיפי מימי רגלים וכ"ש טיפות צואה:

ה מי שידיו מטונפות מקינוח בית הכסא אם אין בהם ממשות צואה אלא לכלוך בעלמא והיא יבשה והלך ריחה מותר לקרות אע"פ שהיא מגולה על ידיו:

ו צואה במקומה היינו בנקב פי הטבעת אפילו היא מכוסה אסור לקרות לדברי הכל שאף המתירים בצואה מכוסה על בשרו מודים בצואה במקומה מפני שזוהמתה מרובה שחמה היא ולא יצאה לאויר ואין ריחה מתפזר והוא שאם היה עומד היתה נראית ואפילו לא היתה נראית כשהוא עומד אלא כשהוא יושב אבל אם לא היתה נראית כלל מותר מפני שלא נתנה תורה למלאכי השרת וכל זה לאותו אדם עצמו אבל אחר מותר לקרות אצלו כשהוא מכוסה בבגדיו:

ז מי שיש לו חולי הטחורים וזב ממנו דם תמיד ואגב הדם יוצא ממנו ליחה סרוחה ומעופשת ויש לה ריח רע אסור בכל דבר שבקדושה כל זמן שליחה סרוחה שותת ממנו ואם אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא בדרך דחייה בסירוגין מן המעיים הם ויש לו תקנה לרחוץ מקום הזוהמא ואם שותת ויורדת תמיד מעצמה שלא בדרך דחייה מפי הטבעת היא ואין צריך תקנה דהוי כדם מכתו:

ח היה לפניו מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא והוא שיהיה הרוק עבה שלא תהא הצואה נראית וכן מים שע"ג צואהאינם חשובים כיסוי אלא א"כ הם עכורים שאין הצואה נראית מתוכם ואין ביטול הרוק מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה לא בטלה:

ט ספק אם צואה בבית מותר לקרות שחזקת בית שאין בו צואה ספק אם צואה באשפה אפילו אם הוא בבית אסור שחזקת אשפה שיש בה צואה ואפילו במקום [אחר] שספק אם יש שם צואה כגון לפני הבתים שדרך להיות שם צואה אסור וכ"ש בחצר אלא א"כ ידוע שאין דרך להיות שם צואה אבל ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר מפני שלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קילוח אבל לאחר שנפלו לארץ מותר לקרות אצלן מן התורה אע"פ שהם מגולים שנאמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ולא הצריכן כסוי כמו בצואה שנאמר בה וכסית את צאתך אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה משום צואה ולא גזרו אלא בודאן אבל לא בספקן:

י מצא צואה בין בבית בין באשפה וספק אם היא צואת אדם או של כלבים תולין במצוי בין להקל בין להחמיר שאם מצויין בה תינוקות יותר מכלבים אפילו בבית אסור ואם אפילו באשפה מצויין כלבים יותר תולין בכלבים:

יא קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי להסתפק בו בצואה ומצאה שם אח"כ צריך לחזור ולקרות ולהתפלל לפי שפשע במה שלא בדק המקום קודם שקרא או התפלל והריני קורא בו וזבח רשעים תועבה (ואם בירך ברכת המזון או שאר ברכות יתבאר בסי' קפ"ה) אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו בצואה א"צ לחזור ולקרות ולהתפלל ואם מצא מי רגלים אפילו במקום שראוי להסתפק בהם א"צ לחזור ולקרות ולהתפלל הואיל ואין איסורן אלא מדברי סופרים: