רנד דיני תבשילים המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת ובו ט"ו סעיפים:
א כבר נתבאר בסי' רנ"ג שבשר חי מותר להשהותו סמוך לחשכה אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום. במה דברים אמורים במבושל בקדרה שאינה ממהרת להתבשל ומסיח דעתו ממנה עד למחר ובכל הלילה יכולה להתבשל בלא חיתוי בגחלים. והוא הדין בצלי שנצלה בקדרה.
אבל בצלי שאצל הגחלים או שעל גבי הגחלים - אסור להשהותו שם אפילו הוא חי ,ואפילו אם הוא בתנור וכסה פי התנור - לפי שהצלי שאין קדרה מפסקת בינו לגחלים ממהר הוא לצלות ויוכל להגמר שיהא ראוי לסעודת הלילה, ויש לחוש שמא ישכח שהוא שבת ויסיר כיסוי התנור ויחתה בגחלים לגמור צליתו.
אלא א"כ טח בטיט סביב הכיסוי שאז אין חוששים שמא יטרח כל כך לסתור הטיחוי ולא יזכור על השבת. לפיכך מותר להשהותו בתוכו בין צלי שעל גבי הגחלים בין מבושל בקדרה בין חי לגמרי בין שהתחיל לצלות או להתבשל ולא נצלה ונתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי:
ב וכל זה בבשר שור ועז או איל גדול וכיוצא בהם ממינים שבשרם קשה ואין הרוח מזיק לו. אבל בשר גדי ועוף וכיוצא בהם ממינים שבשרם רך והרוח מזיק לו - מותר לצלותו על הגחלים או אצל הגחלים בתוך התנור מכוסה אף על פי שאינו טוח בטיט. בין שהוא חי לגמרי בין שהתחיל לצלות ולא נצלה כמאכל בן דרוסאי - לפי שבודאי לא יגלה פי התנור כדי לחתות בגחלים כיון שהרוח מזיק לבשר.
במה דברים אמורים כשהגדי והעוף הם מנותחים לחתיכות. אבל אם הם שלמים אין הרוח מזיק להם והרי דינם כבשר שור ועז. וכל זמן שחלל הגוף שלם אף על פי שאין עליו ראשו וכרעיו נקרא שלם לענין זה שהצלעות מגינות עליו מבפנים שלא יזיק לו הרוח.
ומכל מקום אם נצלה מבעוד יום משני צדדיו כמאכל בן דרוסאי - מותר להשהותו אפילו הוא שלם, ואפילו בשר שור ועז, ואפילו חוץ לתנור על הגחלים או אצל הגחלים.
ואף להאוסרים להשהות קדרה בכירה שאינה גרופה וקטומה כל זמן שמצטמק ויפה לו - מכל מקום בצלי שמונח על גבי הגחלים ממש <(א)> מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום - דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי אם יחתה בגחלים יחרוך הבשר.
אבל בצלי שאינו על גבי הגחלים ממש - אסור להשהותו שם אלא אם כן נצלה כל כך מבעוד יום עד שהוא מצטמק ורע לו, להאוסרים שם להשהות קדרה על גבי כירה כל זמן שמצטמק ויפה לו.
וכבר נתבאר שם שהמנהג כהמתירין להשהות קדרה כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום.
ולפי זה מותר להשהות הצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום אף שהוא חוץ לתנור סמוך לגחלים, וכל שכן על גבי הגחלים ממש. רק שצריך ליזהר שימתין להסיר הבשר מעל גבי הגחלים בשבת עד לאחר שכבו הגחלים שלא יכבה כלום בסילוקו הבשר שעליהם. שאינו דומה לקדרה שמותר לסלקה מעל גבי הגחלים בשבת כמ"ש בסי' רנ"ג - לפי שאין הקדרה מכבה אותם כלל אבל הבשר מכבה אותם קצת (במוהל הנוטף ממנו) בסילוקו מהם:
ג אם עבר והשהה צלי שלא נצלה כמאכל בן דרוסאי במקום שאסור להשהות בין בשוגג בין במזיד אסור בין לו בין לאחרים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו.
ומכל מקום אם השהה בתנור מכוסה אפילו אינו טוח בטיט - מותר בדיעבד אפילו הוא בשר שור ועז. לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה, שאין חוששים שיגלה פי התנור כדי לחתות. ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד.
וכן אם השהה בשר <(ב)> גדי מנותח וכיוצא בו אצל הגחלים לא על הגחלים ממש בין בתוך התנור אפילו מגולה בין חוץ לתנור - יש להתיר בדיעבד. לפי שיש מתירים אפילו לכתחלה, שאין חוששים שיחתה בגחלים - דכיון שהבשר הוא רך אם יחתה בגחלים יתחרך הבשר, שאין צריך אלא חמימות האש בלבד.
אבל על גבי הגחלים ממש אפילו בשר גדי אסור לדברי הכל, אפילו בדיעבד, אם לא נצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום - דכיון שהניחו על גבי הגחלים ממש אינו חושש אלא שיצלה מהרה אע"פ שיתחרך ושמא יחתה, אבל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מאחר שראוי לאכילה קצת למה יחתה להפסידו. ולפיכך מותר אפילו להאוסרים לכתחלה אף בקדרה:
ד פירות הנאכלים חיין כגון תפוחים וכיוצא בהם - מותר לצלותם סמוך לחשכה אע"פ שאין שהות שיצלו מבעוד יום. ומותר להשהותם אפילו שלא על גבי הגחלים ממש לפי מנהגנו שנתבאר שכל שנצלה כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו. ופירות שנאכלים חיין אינן גרועים מצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי.
ומכל מקום בשבת עצמה אסור להניחם בכל מקום שיוכלו להתחמם עד שהיד סולדת בו, ואפילו לסמכם אצל התנור קודם שיוסק התנור - אסור, אלא אם כן נצלו כל צרכן מבעוד יום, כמ"ש בסי' רנ"ג.
אפילו אם הטמינם מבעוד יום אצל קדרה חמה המכוסה בבגדים או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל ובשבת נפל הכיסוי - אסור להחזירו עליהם אם עדיין לא נתבשלו כל צרכן והיד סולדת שם. וכן אסור להוסיף עוד בגד אחר בשבת מפני שממהר לגמור בישולם בשבת:
ה אבל פירות שאין נאכלים כשהם חיים ואפילו בצל שלפעמים אוכלים אותו חי - מכל מקום אין טוב לאכלו חי כמו תפוחים וכיוצא בהם. והוא הדין כל דבר שאין טוב לאכלו חי אסור לצלותו סמוך לחשכה אלא אם כן יש שהות ביום שיצלה כמאכל בן דרוסאי. אבל אם לא נצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום אסור להשהותו בכל מקום שאסור להשהות בשר שור ועז שלא נצלה כמאכל בן דרוסאי:
ו אסור ליתן סמוך לחשכה פת לתנור שהיה בימיהם, אע"פ שהוא גרוף וקטום או לתנור שלנו שאינו גרוף וקטום, ולא חררה על גבי גחלים, אלא אם כן יש שהות ביום כדי שיקרמו פני הפת המדובקים בתנור ופניה של צד חלל התנור וכן בחררה, שאז אין לחוש שמא יחתה שלא יפסיד הפת.
ועיסה הממולאה בבשר או בדגים (או בגבינה) צריך שיקרמו פניה מלמעלה ומלמטה ויתבשל המילוי שבתוכה כמאכל בן דרוסאי. וכל פת שנאפית כל כך עד שאם פורסה אין חוטים נמשכים הימנה בידוע שקרמו פניה כראוי. עיין סי' תס"א.
ויש אומרים שאיזה צד הפת שקרם תחלה די בכך. ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד, שאם עבר ונתן פת לתנור סמוך לחשכה ולא קרמו אלא פניה המדובקים בתנור, שמן הסתם אותו הצד קרם תחלה. וכן פני החררה שלצד הגחלים - מותר לו לאכלה בשבת.
אבל אם לא קרמו פניה כלל - אסורה בין לו בין לאחרים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו, אפילו נתנה סמוך לחשכה ממש בענין שכיוצא בזה גבי בשר שבקדירה היה מותר אפילו לכתחלה כיון שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה - מכל מקום בפת וכל כיוצא בזה כגון עוגה ומיני בצק שאופין בקדירה אין זה מועיל כלום, לפי שהן אינן צריכים שהות גדול לאפייתו כמו שצריך לבישול בשר ויכולין הן להגמר שיהו ראויין לסעודת הלילה ויש לחוש שמא יחתה בגחלים לגמור אפייתן לצורך סעודת הלילה:
ז במה דברים אמורים שנתנה במזיד אבל אם היה שוגג מותר לו לרדות ממנה כדי מזון שלש סעודות של שבת אם אין לו פת אחרת לשבת. ויכול לומר לאחרים שאין להם פת לשבת באו ורדו לכם מזון ג' סעודות. וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין וכיוצא בו, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ואם אי אפשר לו לרדות בשינוי יכול לרדות במרדה כדרכו:
ח ולמה לא קנסו על השוגג כמו שקנסו על המשהה תבשיל בשוגג אע"פ שאין לו תבשיל אחר - לפי שאין חיוב כל כך לאכול תבשיל בשבת אבל בלא פת אי אפשר לקיים מצות ג' סעודות בשבת כמו שיתבאר בסי' רע"ד.
ומכל מקום אם אין לו מה לאכול כלל בשבת כי אם אותו התבשיל בלבד שהשהה בשוגג - מותר לו לאכלו מפני כבוד השבת שאסור להתענות בו כמו שיתבאר בסי' רפ"ח.
ואם יש לו חתיכת פת גדולה מספקת לשלש סעודות - אסור לו לאכול בשבת מפת זו שנאפית באיסור כדי לברך על לחם משנה שלמים - כיון שעיקר מצות שלש סעודות בשבת יכול לקיים בלא פת זו:
ט לא הצריכו לרדות בשינוי אלא כשנאפית באיסור אבל אם נאפית בהיתר כגון שקרמו פניה מבעוד יום או בתנור שלנו הגרוף וקטום או שפי התנור מכוסה וטוח בטיט, שאז אין לחוש לחיתוי כמו שנתבאר למעלה - מותר לרדות במרדה כדרכו כיון שהוא צורך שבת שאין לו פת אחרת. אבל אם יש לו פת אחרת אסור לרדות אפילו בשינוי - שרדיית הפת היא אסורה מדברי סופרים ולא התירוה אלא לצורך שבת.
במה דברים אמורים בתנורים שבימיהם שהיה כעין קדירה והיו מדביקים פת לדופני התנור ושייך בהם רדייה, אבל בתנורים שלנו שהפת מונחת על שולי התנור לא שייך בהם כלל רדייה, ומותר להוציא מהתנור כל הפת שנאפית בהיתר אע"פ שיש לו פת אחרת.
ומכל מקום לא יוציא ברחת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא יתחוב בה סכין וכיוצא בו או יוציאה במקל:
י במה דברים אמורים כשדעתו לאכול בשבת מהפת שמוציא אע"פ שאינו צריך לה שיש לו אחרת. אבל אם אין דעתו לאכול ממנה אסור להוציאה אפילו ע"י שינוי - שאסור להכין משבת לחול אפילו בענין שאין בו שום סרך מלאכה אלא טלטול בעלמא, כגון להביא יין מהמרתף לבית בשבת לצורך הבדלה במוצאי שבת, וכל כיוצא בזה. וכמו שיתבאר בסי' תק"ג לענין יו"ט עיין שם:
יא אפילו אם אין דעתו לאכול מהפת בשבת - אסור ליתנה לתנור שלנו שאינו גרוף וקטום סמוך לחשכה כל כך שאין שהות שיקרמו פניה מבעוד יום, אע"פ שהוא אופה אותה לצורך מוצאי שבת ובכל השבת כולה יכולה להאפות בלא חיתוי - מכל מקום חוששים שמא ימלך אח"כ לאכלה בשבת, שהרי מותר לו להוציאה מתנור שלנו שאין בו רדייה, וכיון שיהיה דעתו עליה לאכלה - שמא ישכח ויחתה בגחלים לגמור אפייתה.
שמטעם זה אסור להשהות תבשיל לצורך סעודת שחרית בכל מקום שאסור להשהותו לצורך סעודת הלילה משום גזרת שמא יחתה כמו שנתבאר בסי' רנ"ג אע"פ שעד סעודת שחרית יוכל להתבשל בלא חיתוי:
יב מי שנתן פת לתנור בשבת עצמה, בין בשוגג בין במזיד ונמלך לרדותה מהתנור קודם שתיאפה - מותר לו לרדותה. אע"פ שאין בה צורך שבת שהרי אינה ראויה לאכילה. ואפילו בתנורים שלהם ששייך בהם רדייה - שהתירו לו חכמים איסור של דבריהם כדי שלא יבא לידי איסור סקילה או לידי איסור חטאת.
ומכל מקום אם אפשר לו לרדות ע"י שינוי ישנה.
אבל לאדם אחר לא התירו לרדות אפילו ע"י שינוי כדי שלא יבא חבירו לידי חיוב חטאת או סקילה - שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, כיון שחבירו פשע במה שנתן הפת לתנור. עיין סוף סי' ש"[ו]:
יג לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמסין או שאר כל מיני קטניות ויניח על גבי כירה או לתוך התנור שלנו שאינו טוח בטיט אם אינ[ן] גרופים וקטומים, אלא א"כ יש שהות ביום שיתבשלו כמאכל בן דרוסאי לפי מנהגנו. אבל אם אין שהות ביום כ"כ - אסור להניחה שם אפילו סמוך לחשכה ממש בענין שכיוצא בזה בבשר מותר להשהותו שם, כיון שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ולא יוכל להגמר עוד לסעודת הלילה, אבל כל מיני קטניות הם ממהרים להתבשל ויכולין להגמר לסעודת הלילה. וכן הדין בכל מיני ירקות.
ואם עבר והניחה שם בין בשוגג בין במזיד ולא נתבשלו כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום - אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו:
יד וכן הדין בנותן מים בקדרה לחממם לתנור שלנו שאינו גרוף וקטום <(ג)> (לצורך שתיה או אפילו) לצורך הדחת כלים בשבת - שצריך שיניח שם הקדרה מבעוד יום כל כך שיהא שהות ביום שיוכלו להתחמם חצי החימום לכתחלה לפי מנהגנו, או שיחמו כל צרכם להאוסרים להשהות שם תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, או אפילו כל צרכו עד שיהיה מצטמק ורע לו והמים חמין ג"כ מצטמקין ורע להן.
אבל לא יניחנה שם סמוך לחשכה ממש - שהמים ג"כ הם ממהרים להתחמם. ואף שהמים ראוים לשתיה גם כשהם צוננים - מכל מקום אינם טובים כל כך כפירות הנאכלים חיים שנתבאר למעלה. ואם עבר והניח שם בין בשוגג בין במזיד ולא נתחממו שליש חימומם מבעוד יום - אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו:
טו אסור ליתן מים סמוך לחשכה לתוך קדרה הקבועה בתוך תנור בית החורף אלא אם כן יש שהות שיוכלו להתחמם חצי חימומם מבעוד יום. שאף שכוונתו שלא תבקע הקדרה מכל מקום כיון שחפץ ג"כ במים הללו שיתחממו כדי להדיח בהם כלים בשבת כמו שדרך הוא להדיח בהם - יש לחוש שמא יחתה בגחלים.
(ואע"פ שמותר לסמוך אצל תנור שאינו גרוף וקטום כמו שנתבאר בסי' רנ"ג מכל מקום כיון שקדרה זו בולטת על הגחלים שבתנור הרי זה כמשהה על גבי הגחלים ממש).
ואם עבר ונתן אפילו בשוגג ולא נתחממו שליש חימומם מבעוד יום - אסור אפילו להדיח בהם כלים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו.
(ומכל מקום אם נתנם שם קודם שהוסק התנור אפשר שיש להקל אם היה שוגג):