רנג דין כירה ותנור ליתן עליה הקדרות בערב שבת ובו כ"ט סעיפים:
א כירה שהיא עשויה כעין קדירה גדולה ומסיקין אותה בתוכה על שוליה, ושופתין [מניחין] על פיה [הקדרות נאחזות בצידיהן על צידי הכירות או יושבות ע"ג ברזל שבתוך הכירה] קדרה למעלה, והיא ארוכה וקצרה [היינו שארכה יותר מברחבה] ויש בה למעלה מקום שפיתת ב' קדרות - אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה לצורך הלילה או עד למחר, אם כשמגיע הלילה אין התבשיל מבושל עדיין כמאכל בן דרוסאי. (פירוש שם אדם ליסטים שהיה אוכל תבשילו אף שעדיין לא נתבשל כל צרכו) - שמא יחתה (פירוש ינער) ויהפך הגחלים במחתה בשבת לגמור בישולו.
אלא אם כן הכירה היא גרופה, דהיינו שגרף ממנה כל הגחלים לחוץ או שהיא קטומה דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם.
ואין צריך לקטום עד שלא יהיה ניכר שם אש כלל אלא די בקטימה כל שהוא. ואפילו הובערו הגחלים אח"כ מאליהם - אין בכך כלום דכיון שגילה דעתו מבעוד יום שאינו צריך להגחלים שוב אין לחוש שמא יחתה בשבת, והגחלים שעממו הרי הן כקטומה:
ב ואם הוסקה בקש ובגבבא - מותר להשהותו עליה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה, לפי שאין בגחלי הקש והגבבא ממשות כלל, ואין לחוש בהם שמא יחתה:
ג ואפילו הוסקה בגפת ועצים - מותר לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה מבעוד יום להשהותה שם לצורך הלילה או עד למחר, אע"פ שכשמגיע הלילה לא נתבשלה עדיין כמאכל בן דרוסאי. ואין חוששים שמא יחתה בגחלים שבתוך הכירה כדי למהר בישול הקדרה שחוצה לה, שאין חיתוי זה מועיל לה כל כך.
ושתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס מפסיק ביניהם האחת גרופה או קטומה והשנייה אינה גרופה ולא קטומה - מותר להשהות על גבי הגרופה וקטומה אע"פ שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה, לפי שזהו כסומך חוצה לה לשאינה גרופה וקטומה.
ד ותנור שהוא עשוי כעין קדירה גדולה רחב למטה וצר למעלה ומתוך כך נקלט חומו לתוכו יותר מבכירה - אסור אפילו לסמוך לו אם היד סולדת שם, אפילו הוא גרוף וקטום, ואפילו הוסק בקש או בגבבא. ואין צריך לומר להשהות על גביו או בתוכו - דמתוך שהבלו חם ביותר אינו מסיח דעתו וחוששים שמא יחתה בזו האש המעוטה, אע"פ שהיא אש קש וגבבא ומכוסה באפר:
ה ולמה אסרו בתנור הגרוף - מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוץ אחד, ומפני שהבלו חם ביותר יש לחוש שמא יחתה להבעיר הנצוצות הנשארות בתנור.
ואם נתקרר <(א)> הבלו עד שאין היד סולדת שם - מותר להשהות שם בתוכו וכל שכן שמותר להשהות על גביו או לסמוך חוצה לו אם אין היד סולדת במקום שמשהה. ואפילו בשבת עצמה מותר להשהות שם.
(אבל בתוך התנור ממש או בתוך הכירה אסור ליתן שם בשבת אפילו תבשיל שבישל כל צרכו אע"פ שהן גרופים וקטומים וגם אין היד סולדת בהם כלל) כמו שיתבאר:
ו וכופח שהוא עשוי ככירה אלא שאין בו למעלה רק מקום שפיתת קדרה אחת ומתוך כך חומו גדול מחום הכירה אבל פחות הוא מן חום התנור - אם הוסק בקש או בגבבא דינו ככירה שהוסקה בקש וגבבא, ואם הוסקה בגפת ועצים דינו כתנור לכל דבר:
ז והתנורים שלנו שפתחם מן הצד אין הבלם (מרובה) חם כל כך כהבל התנור שבימיהם ולא כהבל הכופח הואיל והן רחבים יותר משפיתת קדרה אחת, ולפיכך הרי דינם שוה לכירה לכל דבר.
ח וכל זה כשכבר התחיל להתבשל מבעוד יום אלא שעדיין לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי אבל אם הוא חי לגמרי מותר ליתנו אפילו בתוך התנור שהוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום ואין חוששים שמא יחתה בשבת - דכיון שעכשיו הוא חי הוא מסיח דעתו ממנו עד למחר, שבלילה לא יהיה ראוי עדיין אף אם יחתה בגחלים ובכל הלילה עד למחר יוכל להתבשל אף בלא חיתוי כלל.
ומכל מקום צריך שיתננו שם סמוך לחשכה ממש שאם נתנו שם מבעוד יום כבר נתבשל קצת קודם כניסת שבת וצריך לסלקו משחשכה אלא א"כ נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי קודם כניסת השבת. שאז אין לחוש לחיתוי שאף בלא חיתוי יכולה להתבשל כל צרכה לצורך הלילה כיון שנתבשלה כבר חצי בישולה מבעוד יום, וגם היא ראויה כבר להאכל ע"י הדחק בבישול זה שמבעוד יום.
ואפילו אם לא נתן אלא חתיכה אחת חיה בקדרה שהתחילה כבר להתבשל - מותר כאלו היתה כולה חיה, לפי שע"י אותה חתיכה מסיח דעתו מכל הקדרה עד למחר.
וכל זה בבשר חי שאי אפשר לו להתבשל עוד לצורך הלילה, אבל ירק חי וכיוצא בו אסור להשהותו אלא אם כן נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום לפי שאף שהוא חי עכשיו יכול הוא להתבשל לצורך הלילה ואינו מסיח דעתו ממנו עד למחר:
ט ויש אומרים שאפילו תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי או אפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו, דהיינו שיפה לו לאדם ושמח במה שהתבשיל מצטמק חוששין שמא יחתה בשבת למהר בישולו או כדי שיהא מצטמק ולפיכך דינו שוה לכל דבר לאילו התחיל להתבשל ולא נתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאי שנתבאר למעלה.
וכבר נתפשט המנהג להקל כסברא הראשונה:
י וכל זה כשאין הקדירה נוגעת בגחלים, כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל או על גבי אבנים בתוך הכירה או התנור. אבל אם היא עומדת על גבי גחלים אף שהן עוממות וקטומות - אסור בכל ענין אף אם הוא מצטמק ורע לו דהיינו שרע לו לאדם ועצב הוא בזה שהתבשיל מצטמק או שהוא חי לגמרי - לפי שזה נקרא הטמנה שמטמין על גבי הגחלים והגחלים הם מוסיפים הבל בקדרה. ואסור להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אפילו מצטמק ורע לו או חי לגמרי, כמו שיתבאר בסימן רנ"ז עיין שם הטעם.
ויש חולקין על זה ואומרים שלא אסרו להטמין על גבי דבר המוסיף הבל אלא כשמדביק דבר המיטלטל סביב הקדרה שהקדרה כולה טמונה באותה דבר, ואף שאותו דבר אינו מוסיף הבל אלא שהעמיד הקדרה על גבי דבר המוסיף הבל - הרי זה אסור כאלו היתה כולה טמונה בדבר המוסיף הבל.
אבל כאן אף שדופני הכירה או התנור מקיפים סביב דופני הקדרה, ואף אם פיהם סתום למעלה - מכל מקום כיון שאין שום דבר המיטלטל דבוק סביב דופני הקדרה אין זה נקרא הטמנה מטעם שיתבאר בסי' רנ"ז. ואין שום איסור במה שהיא עומדת על גבי דבר המוסיף הבל. וכן המנהג.
ואפילו אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה אין זה הטמנה כיון שהוא מגולה למעלה.
אלא שאז אסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת לפי שעל ידי נטילת הקדרה הוא מחתה את הגחלים העליונות ונופלות על התחתונות ומכבות אותן והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה. ואף שהוא אינו מתכוין לחתות - מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא שאי אפשר ליטול הקדרה שלא יחתה הגחלים.
ומכל מקום מותר לומר לנכרי ליטלה. ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו - מכל מקום כאן שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכוין והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר המותר, אם כן אף שמאליו נעשה האיסור הרי לא נעשה בשליחות הישראל שהישראל לא צוהו על ככה, והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור:
יא ואם הגחלים אינן סביב הקדרה אלא תחתיה מן הדין מותר אפילו לישראל ליטלה, שאף אם ינענע קצת הגחלים ע"י נטילת הקדרה לא יובערו על ידי כך ולא יוכבו. ואף שהן מוקצות ואסור לטלטל המוקצה אפילו בנענוע כל שהוא - מכל מקום כיון שאינו מנענען בידו אלא ע"י הקדרה הרי זה נקרא טלטול מן הצד ואין בו איסור כלל.
אלא שמכל מקום לכתחלה לא יטלנה הישראל בעצמו אלא ע"י נכרי. ואם אין שם נכרי יטלנה בעצמו ויזהר ליטלה בנחת שלא יחתה הגחלים וגם שלא ינענען כלל (אם אפשר לו) - לפי שיש אומרים שאפילו ע"י נענוע בלבד הן מתבערות קצת וכיון שהוא נוטלה בנחת בענין שיוכל להיות שלא ינענען כלל אין כאן פסיק רישיה ולא ימות אף אם אף על פי כן הן מתנענעות אין בכך כלום שדבר שאינו מתכוין הוא:
יב כל מקום שנתבאר שאסור להשהות תבשיל שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי אם עבר ושהה אפילו בשוגג ששכחה שם או שהיה סבור שהוא מותר אסור בין לו בין לאחרים עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו:
יג שיעור מאכל בן דרוסאי - יש אומרים שהוא כמו שליש בישול הראוי לכל אדם. ויש אומרים שהוא כמו חצי בישולו.
ולענין הלכה, אע"פ שבדברי סופרים הלך אחר המיקל - מכל מקום משום חומר שבת צריך ליזהר לכתחלה שיתבשל חצי בישולו מבעוד יום אם אין שם אחד מדרכי ההיתר <(ב)> אבל בדיעבד יש להתיר התבשיל בכל ענין אם נתבשל שליש בישולו מבעוד יום:
יד כירה שהסיקוה בקש וגבבא או אפילו בגפת ועצים אלא שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה בין מבעוד יום בין משחשכה ובא להחזירה עליה בשבת - אם עודה בידו שלא הסירה מידו כשנטלה מעל הכירה עד שעה שרוצה להחזירה, ולא פינה ממנה התבשיל לקדרה אחרת אלא רוצה להחזירו כשהוא באותה קדרה שהיתה על הכירה - מותר לו להחזירו (בשבת) אם בתחלה כשנטל הקדרה מעל הכירה היה בדעתו שיחזירנה אח"כ, שנמצא שלא בטלה עדיין שהייה הראשונה שהשהה אותה שם על הכירה מבעוד יום, כיון שבשעת סילוקה מהכירה אין דעתו לעוקרה ממנה לגמרי אלא להחזירנה לה אח"כ.
אבל אם בתחלה כשנטלה לא היה דעתו להחזירה לה. וכן אם הסירה מידו פעם אחת או שפינה התבשיל לקדרה אחרת - כבר בטלה לה שהייה הראשונה, וכשרוצה להחזירה הרי זה כמושיבה בשבת בתחלה. וחכמים לא התירו אלא חזרה אבל לא להושיב קדרה בתחלה בשבת על הכירה אע"פ שהיא בענין שאין בה משום איסור בישול, כגון שהיא מבושלת כבר כל צרכה שאין בישול אחר בישול. ומותר לסומכה אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו - מכל מקום כשמעמידה על הכירה שהוא מקום שדרך לבשל שם הרי זה נראה כמבשל לכתחלה בשבת.
ומכל מקום כשהיה דעתו להחזירה ועודה בידו מותר להחזירה אפילו לכירה אחרת אע"פ שהבלה מרובה מהראשונה.
אבל אם בתחלה היתה טמונה בדרך שיתבאר בסי' רנ"ז ובשבת בא לעוקרה מהטמנה זו ולהושיבה לכירה - אסור שהרי זה כמושיב בתחלה.
וכן אם היתה בכירה ובשבת בא ליטלה מהכירה ולהטמינה אפילו בכרים וכסתות או בשאר בגדים שאין מוסיפים הבל אלא מעמידין ההבל - אסור שהרי זה כמטמין בתחלה בשבת שאסור אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, אלא על דרך שיתבאר בסי' רנ"ז.
ומכל מקום אם אין הכרים והכסתות כרוכים אלא סביב דופני הקדרה אבל פיה מגולה למעלה - הרי זה מותר שאין זה דרך הטמנה:
טו תנור שהסיקוהו אפילו בקש וגבבא ואפילו הוא גרוף וקטום שהשהה עליו על פי אחד מדרכי ההיתר שנתבארו למעלה - אסור להחזיר לו הקדרה בשבת אף על פי שעודה בידו והיה דעתו להחזירה ואפילו הוא מצטמק ורע לו. והוא הדין לכופח שהסיקוהו בגפת ועצים לפי שדינם ככירה שהוסקה בגפת ועצים ואינה גרופה וקטומה שאסור להחזיר לה בשבת בכל ענין גזירה שמא יחתה בגחלים. ואף שלהשהות מערב שבת לא חששו לחיתוי במצטמק ורע לו - מכל מקום לענין חזרה בשבת עצמה החמירו יותר:
טז וכל זה כשמחזיר הקדרה על גבי פי הכירה מלמעלה שדופני הקדרה בולטין קצת למעלה מדופני הכירה אבל להחזירה לתוך הכירה ממש והוא הדין לתוך התנורים שלנו אסור בכל ענין אע"פ שהוסקו בקש וגבבא ונגרפו ונקטמו ואותה הקדרה עודה בידו והיה דעתו להחזירה:
יז ואותן כירות שאין להן תוך וחלל אלא הן פשוטות ותוכן וגבן אחד מותר להחזיר להן:
יח ואפילו על גבי הכירה אין היתר אלא כשכבר נתבשל המאכל כל צרכו אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו. אבל אם עדיין לא נתבשל כל צרכו אע"פ שכבר נתבשל יותר מכמאכל בן דרוסאי אסור להחזירו בשבת מן התורה מפני שהוא מבשל ממש.
ואפילו אם נתבשל כל צרכו אלא שכבר נצטנן לגמרי אסור להחזירו בכל ענין אפילו אם הוא בענין שאין בו משום איסור בישול כגון שהוא תבשיל יבש שאין בו מרק כלל, שכשהוא מבושל כל צרכו אין בו משום איסור בישול לדברי הכל אף שנצטנן לגמרי כמו שיתבאר בסי' שי"ח מכל מקום על גבי הכירה אסור להחזירו דכיון שנצטנן לגמרי בטלה לה שהיה הראשונה והרי זה כמושיב בשבת לכתחלה:
יט אבל אם הוא חם קצת אף על פי שאין היד סולדת בו מותר להחזירו אם הוא בענין שאין בו משום איסור בישול, כגון שהוא יבש שאין בו מרק שלדברי הכל אין בו משום בישול אף אם היה צונן לגמרי ואפילו אם יש בו מרק שיש בו משום בישול אם נצטנן לגמרי מכל מקום כשלא נצטנן לגמרי נוהגים להקל לענין לסומכו כנגד המדורה כמו שיתבאר שם אם כן הוא הדין שיש להתיר לפי זה להחזירו על גבי הכירה הגרופה או קטומה או שהוסקה בקש או גבבא והקדרה עודה בידו והיה דעתו להחזירה.
אבל המנהג להקל עוד אפילו להחזיר תוך תנורים שלנו שדינם כתוך הכירה ומחזירים גם לאחר שהסיר הקדרה מידו והניחה על גבי קרקע ושהתה שם הרבה, וגם לא היה דעתו בתחלה להחזירה ואפילו פינה התבשיל לקדרה אחרת. ואין למחות בידם - לפי שיש אומרים שלא הצריכו חכמים שיהיה דעתו להחזירה ועודה בידו אלא בשנטלה מהכירה מבעוד יום ובא להחזירה בשבת שאז אם לא היה דעתו להחזירה או שכבר הסירה מידו הרי זה כמושיבה בשבת לכתחלה כיון שבתחלה כניסת השבת לא היתה שם כלל על הכירה. אבל כשנטלה מהכירה משחשכה כיון שבתחלת כניסת שבת היה תבשיל זה על הכירה אינו נראה כמושיבו בשבת בתחלה אף אם לא היתה דעתו להחזירה וגם כבר הסירה מידו ופינהו לקדרה אחרת. ולכן מותר להחזירה אם הוסקה בקש וגבבא או שהיא גרופה או קטומה והתבשיל נתבשל כל צרכו ולא נצטנן לגמרי.
ועל זה סומכים העולם להקל יותר ולומר שאף מה שאסרו חכמים להחזיר לתוכה לא אסרו אלא כשנטלה ממנה מבעוד יום והיתה בידו עד לאחר שחשכה.
ומכל מקום כל אדם יש לו להחמיר לעצמו שלא להחזיר לתוך הכירה והתנור אף שנטלה משם לאחר שחשכה, אף על פי שהיתה דעתו להחזירה, ועודה בידו - לפי שאין טעם מספיק לחלק בין נטלה משחשכה ובין נטלה מבעוד יום לענין חזרה לתוכה.
ואפילו לענין להחזיר על גבי הכירה אם לא היה בדעתו להחזירה או שכבר הסירה מידו או שפינהו לקדרה אחרת - טוב להחמיר. לפי שרבו האומרים שאף לענין זה אין חילוק בין נטלה מבעוד יום לנטלה משחשכה.
ויש נוהגים להקל עוד להחזיר למחר ביום לתוך התנור שאפו בו מבעוד יום אף על פי שלא גרפוהו, אם לא חממו עוד התנור אחר האפיה להטמין בו החמין של סעודת שחרית אלא הטמינו בתנור אחר - לפי שהגחלים שנשארו מן החימום שחממוהו לצורך האפיה כבר כהו ועממו והרי הן כגרופות.
(ומכל מקום אם היד סולדת שם אסור) כמו שנתבאר למעלה.
ויש מקילין עוד דאפילו הטמינו בו החמין - מכל מקום אחר סעודת שחרית בודאי עממו כל גחליו ומותר להחזיר לתוכו לפי המנהג (אם אין היד סולדת שם):
כ וכל זה להחזיר על גבה או לתוכה אבל מותר לסמוך אצלה חוצה לה בשבת. וכן אצל התנור שלנו אף אם גוף התבשיל נוגע בדופן התנור מן הצד. ואפילו הוסק בגפת ועצים ואינו גרוף וקטום - שאין לחוש לחיתוי בסומך חוצה לו כמו שנתבאר למעלה.
ואפילו כבר סילק תבשיל זה מהתנור מבעוד יום והניחו על גבי קרקע ולא היה דעתו להחזירו לתוכו ולא אפילו לסמכו אצלו, ואפילו הוא <(ג)> תבשיל ישן ונצטנן לגמרי אלא שהוא בענין שאין בו משום בישול, כגון שהוא יבש - הרי זה מותר לסמוך לפי שאינו נראה כמבשל בשבת לכתחלה, שאין דרך לבשל חוץ להתנור והכירה והרי דינו כסומך כנגד המדורה שיתבאר בסי' שי"[ח].
ויש אוסרים לסמוך אצל כירה או תנור שלנו שאינן גרופים וקטומים והוסקו בגפת ועצים אף שהיתה דעתו להחזירה או לסמכה ועודה בידו משום גזרה שמא יחתה. שאף שלענין לסמוך שם מבעוד יום לא חששו לחיתוי, מכל מקום לענין לסמוך בשבת החמירו יותר.
והמנהג כסברא הראשונה ומכל מקום במקום שאין שם צורך כל כך טוב לחוש לדבריהם:
כא וכל זה כשמחזיר בשבת למקום שהיד סולדת שם <(ד)> (דהיינו שאם תבשיל זה שמחזיר היה צונן היה יכול להתחמם שם כל כך עד שהיד סולדת בו) אבל אם אין היד סולדת שם - לדברי הכל מותר לסמוך שם אפילו בתנור שבימיהם אע"פ שאינו גרוף וקטום.
ואפילו על גבי הכירה <(ה)> הגרופה או קטומה מותר להחזיר אם אין היד סולדת שם אע"פ שכבר סילק תבשיל זה מבעוד יום והניחו על גבי קרקע ולא היה בדעתו להחזירו כלל ואפילו פינהו לקדרה אחרת ואפילו הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי ואפילו יש בו מרק - לפי שכשאין שם חום כל כך שהיד סולדת בו אינו נראה כמבשל שם לכתחלה.
(אבל לענין להחזיר לתוך הכירה או לתוך התנור אפילו שלנו אין חילוק בין היד סולדת בו לאין היד סולדת בו):
כב וכל זה להחזיר בשבת עצמה, אבל אם עקר הקדרה מעל גבי הכירה מבעוד יום ונמלך להחזירה סמוך לחשכה קודם קבלת שבת, אע"פ שכבר הניחה על גבי קרקע, ואפילו נצטננה לגמרי, ואפילו פינהו לקדרה אחרת - יכול להחזירה אפילו לתוכה או אפילו לתוך התנור שבימיהם, אע"פ שאינו גרוף וקטום.
ויש אומרים שכל שהוא סמוך לחשכה כל כך שאם היתה הקדרה צוננת לא היה אפשר להרתיחה מבעוד יום - אסור להחזירה לכירה זו ולא לכירה אחרת, אף שעכשיו היא רותחת אלא על דרך שמותר להחזיר בשבת עצמה - משום גזרה שמא יבאו להחזיר אף בשבת עצמה. אבל אם היה יכול להרתיחה מבעוד יום אלא שאין שהות להרתיחה קודם קבלת שבת - אין בכך כלום.
והמנהג להקל לגמרי כסברא הראשונה. ומכל מקום במקום שאין שם צורך כל כך טוב להחמיר <(ו)>
ולכן טוב ליזהר שלא ליטול הקדרה מהכירה או התנור שנתבשלה שם וליתנה סמוך לחשכה על גבי תנור בית החורף שהוא אינו גרוף וקטום אם היד סולדת שם, אלא אם כן מניח שם שום דבר תחת הקדירה כמו שצריך להניח בשבת עצמה כמו שיתבאר:
כג אבל לסמוך אצל תנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשכה אע"פ שהיד סולדת שם - מותר <(ז)> לדברי הכל, אע"פ שיש אוסרים בשבת עצמה. וכל שכן לסמוך כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו שאפילו בשבת עצמה מותר אם הוא בענין שאין בו משום בישול כמ"ש בסי' שי"ח.
וסמוך לחשכה מותר אף אם הוא בענין שיש בו משום בישול, כגון שיש בו מרק ונצטנן לגמרי או אפילו עדיין לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי.
ואם הוא חי לגמרי - מותר אפילו להחזירו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה סמוך לחשכה ממש <(ח)> לדברי הכל, שבחי אין לחוש כלל לחיתוי כמו שנתבאר למעלה:
כד אם עבר <(ט)> והחזיר בשבת למקום שאסור להחזיר (שם לדברי הכל) בין בשוגג בין במזיד - אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו.
במה דברים אמורים במצטמק ויפה לו, אבל אם מצטמק ורע לו מותר אפילו בו ביום, שהרי לא נהנה מן האיסור.
ויש מסתפקין אפילו במצטמק ויפה לו אם יש לאסור כלל בדיעבד אם היה שוגג בדבר - מאחר שהיה מבושל כבר כל צרכו.
ויש לסמוך על זה להתיר לאחרים שלא הוחזר בשבילם. ומכל מקום לבני ביתו אין להתיר שגם בשבילם הוחזר:
כה וכל זה כשהחזיר הישראל בעצמו אבל אם החזיר על ידי נכרי אפילו במזיד מותר אפילו מצטמק ויפה לו אם היה מבושל כל צרכו - שאינו נהנה ממנו כל כך כיון שכבר היה ראוי לאכול.
במה דברים אמורים כשהיה חם קצת מתחלה שהיה ראוי לאכול. אבל אם היה צונן לגמרי שלא היה ראוי לאכול וחממו הנכרי אפילו מעצמו בשבת בשביל ישראל במקום שאסור להחזיר שם בשבת (לדברי הכל) והישראל בעל התבשיל ראה ושתק - כיון שהועילו מעשה הנכרי אסור לכל אדם לאכלו אפילו לאחר שיצטנן, עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו.
אבל אם הישראל בעל התבשיל לא ידע כשהחזירו הנכרי שהוא צונן לגמרי, או שלא ראהו כלל כשהחזירו - הרי זה מותר שמן הסתם אין הישראל רוצה כלל שיחמם הנכרי את תבשילו לאחר שנצטנן לגמרי. ולא כל הימנו שיאסור את התבשיל של ישראל בעל כרחו.
(ואפילו אם צוה את הנכרי להחזיר) אם החזיר (אפילו הישראל בעצמו) למקום שיש מתירים אפילו לכתחלה. כגון שסמך אצל תנור שאינו גרוף וקטום או כנגד המדורה תבשיל שנתבשל כל צרכו ויש בו מרק ונצטנן לגמרי ונתחמם שם עד שהיד סולדת בו - שאע"פ שיש בה חיוב חטאת (לישראל) - מכל מקום כיון שיש מתירים אפילו לכתחלה כמ"ש בסי' שי"ח - יש לסמוך על דבריהם בדיעבד (שלא לאסור מעשה הנכרי אפילו צוהו ישראל) :
כו המשכים בבקר וראה שהקדיחה תבשילו שבקדרה שעל פי הכירה שאינה גרופה וקטומה שהשהה עליה באחד מדרכי ההיתר שנתבארו למעלה ומתיירא פן יקדיח יותר יכול להסיר הקדרה מהכירה ולהניח קדרה ישנה ריקנית על פי הכירה [אבל לא קדרה] חדשה מטעם שיתבאר בסי' תק"ב ואז ישים הקדרה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדרה הריקנית ואין כאן איסור במה שמחזיר בשבת לכירה שאינה גרופה וקטומה דכיון שהקדרה הריקנית סותמת פי הכירה תחת הקדרה שהתבשיל בתוכה הרי זה כגרופה וקטומה.
וכן מותר ליתן תבשיל בשבת על פי קדרת חמין הטמונה על גבי האש (שבכירה) ע"ד שיתבאר בסי' רנ"ז אף על פי שהיד סולדת שם ואין חוששין לחיתוי בגחלים כיון שהקדרה מפסקת בין תבשיל זה להגחלים.
ואפילו אם הסיר תבשיל זה מהכירה מבעוד יום ולא היה בדעתו להחזירו והניחו על גבי קרקע ואפילו פינהו מקדרה לקדרה ואפילו הוא תבשיל ישן ונצטנן לגמרי אלא שהוא בענין שאין בו משום בישול כגון שאין בו מרק שאף שבכל אחד מאלו אסור להחזירו בשבת אפילו על גבי כירה הגרופה וקטומה מפני שנראה כמבשל לכתחלה בשבת מכל מקום כשמניחו על גבי הקדרה שעל גבי הגחלים (שבכירה) אינו נראה כמבשל לכתחלה לפי שאין דרך בישול בכך.
ולפי זה יש לומר בתנור שלנו שיש עליו מעזיבה שאף אם אינו גרוף וקטום וכן תנור בית החורף שאינו גרוף וקטום ואפילו האש בתוכו מותר ליתן על גביו בשבת אף על פי שהיד סולדת שם כל <(י)> מה שמותר ליתן על פי קדרה הטמונה על גבי הגחלים כיון שהמעזיבה מפסקת בין האש להקדרה שהתבשיל בתוכה.
ויש אומרים שאע"פ שאין היד סולדת שם צריך שיניח עתה שום דבר תחת הקדרה להפסיק בינה להגחלים שבתנור כדי שיהיה לו היכר בזה ולא יבא לחתות אבל המעזיבה שהיא עשויה מכבר אינה חשובה הפסק והיכר למונעו מלחתות וכן עיקר.
ומכל מקום קודם שהוסק התנור נהגו להקל ליתן על גביו בלא הפסק אע"פ שיתחמם אח"כ כשיוסק ואז יהיה חשש שמא יחתה אעפ"כ אין למחות בידם כיון שיש להם על מי שיסמוכו:
כז אבל לסמוך אצל תנור בית החורף שאינו גרוף וקטום, ואפילו האש בתוכו - מותר בכל ענין לפי מנהגינו כמו שנתבאר למעלה רק שיהיה התבשיל חם קצת אם יש בו מרק והיד סולדת במקום שסומך לתנור. אבל אם אין היד סולדת שם אצל התנור אף על פי שנצטנן התבשיל לגמרי מותר לסמוך בכל ענין כמו שנתבאר למעלה.
ומכל מקום אם יודע שהנכרי יסיק אח"כ את התנור לחמם את הבית, שזהו מותר בשבת על דרך שיתבאר בסי' רע"ו, וכשיתחמם התנור מאד יתחמם גם כן התבשיל שאצלו עד שהיד סולדת בו - אסור להניחו שם אלא יטלנו משם קודם שיסיק הנכרי - לפי שזהו כאחד מניח את הקדרה ואחד נותן את האור שתחתיה שהראשון פטור אבל אסור מדברי סופרים:
כח אבל מותר לומר לנכרי שיניח שם את התבשיל ואח"כ יסיק התנור לחמם הבית ונרתח התבשיל מאליו, לפי שעיקר כוונת הנכרי בהסיקו אינה בשביל התבשיל אלא בשביל חימום הבית שהוא דבר המותר והתבשיל נרתח מאליו. ואף שהוא פסיק רישיה ולא ימות - אין בזה איסור באמירה לנכרי מטעם שנתבאר למעלה.
ויש מי שאוסר בזה כיון שהנכרי מתכוין בהסיקו גם בשביל התבשיל שהרי הניחו על גבי התנור או אצלו, אף שעיקר כוונתו בשביל הבית אין זה מועיל כלום.
והמנהג כסברא הראשונה. ומכל מקום כל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאין שם צורך כל כך:
כט אבל אם נתן נכרי מים לתוך הקדרה הקבועה בתנור כדי שלא תבקע כשיסיק התנור, ואח"כ הסיק התנור ונרתחו המים מותר ליהנות הישראל מהם בשבת <(יא)>
ואפילו לכתחלה מותר לומר לו שיתן מים בקדרה קודם שיסיק התנור לדברי הכל - שהרי אין כוונתו כלל לחמם המים אלא לחמם הבית שאין נותנים מים בקדרה אלא כדי שלא תבקע הקדרה.
(ומכל מקום אם הישראל חפץ באותן המים שיתחממו להדיח בהם כלים - אסור לומר לנכרי שיתנם לקדרה, דכיון שהישראל בעצמו אסור לו ליתנם שם אפילו סמוך לחשכה אם חפץ בהם להדחת כלים)
משום גזירה שמא יחתה בגחלים לאחר שיוסק התנור. כמו שיתבאר בסי' רנ"ד. אסור לומר לנכרי ליתנם שם שכל דבר מדברים אלו שנתבארו בסימן זה שאסור לעשותו משום גזירה שמא יחתה או משום שנראה כמבשל בתחלה אסור לומר לנכרי לעשותו.
ואפילו אם אין לו חפץ כלל במים שיתחממו אסור לו ליתן המים בעצמו אפילו קודם שהוסק התנור:
ולפי המנהג שנהגו כסברא הראשונה (דסעיף כ"ח) אף אם כוונתו בנתינת המים כדי לחממם מותר כיון שעיקר כוונתו בהסיקו הוא בשביל הבית ואם נתן המים בקדרה לאחר שהסיק התנור אע"פ שהיתה הקדרה צוננת עדיין כשנתן בה המים אם ידוע בבירור שנתנן כדי לחממם הרי הם אסורים עד מוצאי שבת בכדי שיעשו לדברי הכל כדין נכרי שעשה מלאכה גמורה בשביל ישראל אבל מן הסתם לא נתנן אלא כדי שלא תבקע הקדרה: