רסד דיני הפתילה והשמן ובו ט"ז סעיפים:
א אסור לעשות פתילה לנרות של שבת מדבר שהאור אינו נאחז בו ונכנס בתוכו, אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת, כגון: צמר, ושער, ופשתן שאינו נפוץ, ופסולת של משי וכיוצא בהם - דכיון שאינן דולקים יפה חוששים שמא יטה הנר כדי שיתקרב מאוד השמן שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת.
אבל עושים מצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהם מדברים שהאור נאחז בהם ונכנס בתוכם. ופשתה נפוצה יותר טובה מכולם:
ב ואם הדליק בדברים האסורים - אסור להשתמש לאורן שום תשמיש בעולם, אפילו תשמיש שאין צריך עיון כלל, שאין צריך להתקרב אצל הנר בשבילו - דכיון שאינן מאירים יפה חוששים שמא יטה הנר אע"פ שמשתמש מרחוק. ואין חילוק בזה בין נרות שעל השלחן לשאר הנרות שבבית או שבשאר כל החדרים, שכולן צריכים להיות מדברים המותרים.
ויש אומרים שאם יש במקום אחד נר כשר שעשוי מדבר המותר, אע"פ ששאר כל הנרות עשויים מדבר האסור - אין בכך כלום, אפילו אם נר הכשר דולק בחדר בפני עצמו. דכיון שהצריכוהו נר כשר במקום אחד יש לו היכר וזכרון בזה, ולא יבא להטות.
ולצורך שבת יש לסמוך על דבריהם בדיעבד. ומותר להשתמש לאורן. ואם יש במקום אחד נר אחד כשר ועומד אצלו נר פסול מותר להשתמש שם לדברי הכל בכל ענין - שהרי אף אם לא היה שם אלא נר הכשר בלבד היה יכול להשתמש שם ומה מפסידו אור נר הפסול:
ג יש אומרים שכל דבר שאפשר לעשותו בלא נר, כגון למשוך יין מן המרתף וכיוצא בזה - מותר לעשותו לאור נר הפסול אע"פ שאין לו שום נר כשר בשום מקום - לפי שאין לחוש בזה שמא יטה כיון שאפשר לעשות זה בלא נר כלל. ולצורך שבת יש לסמוך על זה בדיעבד:
ד אם כרך דבר שמותר להדליק על דבר שאסור להדליק בו ועשאן פתילה אחת - אם נתכוין בזה להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה אסור להדליקה לנר של שבת גזרה שמא יבא להדליק בדבר האסור בלבדו. ואם נתכוין להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תרד למטה מותר להדליקה אע"פ שגם דבר האסור דולק בה.
ואם דבר האסור הוא דבר שאינו ראוי לפתילה בלבדו, כגון קש וגמי וכיוצא בהם - מותר לכרוך עליהם דבר המותר ולהדליקן אפילו אם מתכוין להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה - לפי שאין לחוש שמא יבא להדליק בדבר האסור בלבדו כיון שאין ראוי לפתילה כלל בלבדו:
ה מותר ליתן גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת, שהמלח והגריס צוללין את השמן ונמשך יפה אחר הפתילה. ואין בזה איסור במה שגורם קצת הבערה בשבת:
ו אסור להדליק נר לשבת בין נר שעל השלחן בין כל נר שבבית או שבשאר חדרים, משמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה. ואלו הם: זפת, ושעוה, ושמן העשוי מצמר גפן, (שומן) אליה, (ושאר שומן) וחלבים שאינן מבושלים, וקרבי דגים שלא נימוחו - דכיון שאינן דולקים יפה חוששים שמא יטה הנר.
ושאר כל השמנים נמשכים אחר הפתילה ומדליקין בכולם, חוץ מן העטרן מפני שריחו רע, וגזרה שמא יניחנו ויצא וחובה לאכול אצל הנר בשבת. וחוץ מן הצרי מפני שריחו נודף - גזרה שמא יסתפק ממנו, והמסתפק מהנר הדולק יש בו משום מכבה. ועוד מפני שהוא עף ונדבק האור בכותלי הבית, ושמא יהא בהול על ממונו ויבא לכבות.
ומטעם זה צריך ליזהר שלא לסתום התנור שיש בו אש בעץ:
ז שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה שנתן לתוכן שמן זית כל שהוא, ואז הם נמשכים אחר הפתילה - אעפ"כ אסור להדליק בהן גזרה שמא יבא להדליק בהן בלא תערובת שמן:
ח וחלב שהתיכו, וכן קרבי דגים שנימוחו, שהם נמשכים אחר הפתילה - מותר להדליקם ע"י שיתן לתוכם שמן כל שהוא משאר (א) כל השמנים שמדליקין בהם. אבל בלא תערובת שאר שמן אין מדליקין בהם - גזרה שמא יבא להדליק בהם כשעדיין לא ניתוכו ונמוחו ואז אינם נמשכים, ויש חשש הטיית הנר. משא"כ כשמדליקם ע"י תערובת שאר שמן כל שהוא אף אם יבא להדליקם ע"י תערובות זה כשעדיין לא נתוכו ונימוחו לא יהיה שם חשש הטייה לפי שהם נמשכים אחר הפתילה ע"י השמן כל שהוא:
ט שמרי שמן אפילו של שמן זית אין מדליקים בהם, מפני שאינן נמשכים אחר הפתילה:
י אם עבר והדליק בשמנים שאסור להדליק בהם דינו כהדליק בפתילות שאין מדליקין בהם, וכמו שנתבאר למעלה:
יא לא אסרו להדליק בשמנים שאינם נמשכים אלא כשהשמן אינו כרוך סביב הפתילה כמו נרות שלנו, אלא מונח כולו בכלי שהוא הנר ותוחב פתילה בתוכו שאז הוא אינו נמשך אחר הפתילה. אבל אם כרך אותו סביב הפתילה כגון שכרך זפת או שעוה אפילו שאינו מהותך סביב הפתילה, הרי הוא נמשך אחריה ומותר להדליק בו.
ומכל מקום אם עשה פתילה מדברים האסורים וכרך סביבה את השעוה או את החלב (ב) אפילו המהותך - אסור להדליק בה שאף שהשמן נמשך אחר הפתילה מכל מקום הפתילה מחמת עצמה אינה דולקת יפה, וחוששים שמא יטה:
יב אע"פ שכל השמנים חוץ מאלו שמנו חכמים כשרים להדליק בהם לכתחלה - מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית, כמו לנר חנוכה, כמו שיתבאר בסי' תרע"ג.
ואם אין שמן זית מצוי - מצוה יותר בשאר (ג) שמנים שאורן זך וצלול מבנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים - לפי שיש אוסרים אותן. שאינם מחלקים בין השמן הפסול המונח בכלי לכרוך סביב הפתילה.
ואם צריך ללמוד בלילה לאור הנר - ידליק נר כרוך ולא שאינו כרוך. לפי שאצל הכרוך יש היתר ללמוד כמו שיתבאר בסימן ער"ה. ומצוה יותר בנר של שעוה מבשל חלב לפי שאורו צלול יותר:
יג המדליק צריך שידליק כל כך עד שיאחז האור ברוב אותה חתיכת פתילה היוצאת מן הנר. וכן בנר הכרוך צריך שיאחוז האור ברוב היוצא מהכרוך:
יד מן הדין אין צריך להבהב הפתילה על השלהבת קודם שידליקנה כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה. אבל נהגו הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה מחורכת קודם שתדליקנה לשם מצוה כדי שתאחז בה האור יפה, בין בנר של שמן בין בנר הכרוך. ומנהג יפה הוא:
טו סמרטוטין, דהיינו בלאי בגדי פשתן הגסים אין עושים אותם פתילה לנר אפילו הם מחורכים - לפי שאינם דולקים יפה אבל בגדי פשתן הדקים מדליקים בהם (אפילו הם חדשים) אע"פ שאינן מחורכים.
ואם חל יו"ט בערב שבת - אסור להדליק בחתיכת בגד שהיא ג' אצבעות מצומצמות לא פחות ולא יותר. לפי שקודם שמתחיל להדליקה תורת כלי עליה לענין קבלת טומאה, לפי שנקראת בגד ומיד שהתחיל להדליקה קודם שהדליק רוב היוצא ממנה חוץ לנר, נתבטלה מתורת כלי, שכיון שנפחתה מג' אצבעות אינה מקבלת טומאה, שאין שם בגד עליה, והרי נעשית שבר כלי ביו"ט. וזהו הנקרא נולד שנולד ביו"ט. וכל נולד אסור להשתמש בו ביו"ט, א"כ מה שהוא מתעסק להדליק רוב היוצא ממנה חוץ לנר אחר שהתחיל להדליקה הוא עושה איסור בזה שמשתמש בנולד ביו"ט.
במה דברים אמורים כשמניחם בנר כך כמות שהיא, שלא קיפלה כדרך שגודלין פתילות. אבל אם קפלה וגדל ממנה פתילה מערב יו"ט - מותר להדליק בה לפי שכבר נתבטלה מתורת בגד לענין טומאה מערב יו"ט, ואין כאן נולד:
טז אין להדליק בנר ישן של חרס על השלחן - ששם עיקר מצות נר שבת כמו שאין מדליקים בו בחנוכה, כמו שיתבאר בסי' תרע"ג ע"ש: