ערה דברים האסורים לעשות בשבת לאור הנר ובו י"ג סעיפים:
א אסור להשתמש לאור הנר בשבת, כל דבר (א) שצריך עיון הרבה, כגון לפלות בגדיו, או לבדוק ציצית, או לקרות בספר - לאור הנר של שמן. ואפילו אם אינו מוציא בפיו מה שהוא קורא - גזרה שמא ישכח ויטה הנר לקרב השמן אל הפתילה כדי שתדלוק יותר יפה ויתחייב משום מבעיר.
אבל בנר של שעוה או של חלב (ב) הכרוך סביב הפתילה שאין דרך להטותו כשהפתילה היא כשרה: (עיין סי' רס"ד) יש מתירים. ויש אוסרים - גזירה שמא ימחוט ראש הפתילה ויש בזה משום מכבה. ולעת הצורך יש לסמוך על סברא הראשונה:
ב אפילו אם הנר קבוע בחור שבכותל שאינו יכול להטותו, ואפילו הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו כלל, ואפילו הוא סגור בעששית - אסור בכל ענין. שלא חלקו חכמים בדבר, שהנר שאסרו להשתמש לאורו תשמיש שצריך עיון - אסרוהו בכל ענין:
ג ומכל מקום לא אסרו אלא לאדם אחד בלבד, אבל שנים קורין ביחד - שאם יבא האחד להטות יזכירנו חבירו. והוא שקורין בענין אחד, שאז משגיח האחד במה שחבירו עושה. אבל אם זה קורא בענין זה וזה קורא בענין זה אף על פי ששני העניינים הם בדף אחד הרי כל אחד ואחד טרוד בעניינו ואין משגיח במעשה חבירו, ולפיכך אסורים לקרות.
ואפילו כשקורין ענין אחד אלא שזה קורהו בספר אחד וזה קורהו בספר אחר - הרי כל אחד טרוד בספרו ואינו משגיח במעשה חבירו, ולכך אסורים לקרות.
ולכן אסור לומר פיוטים בבית הכנסת בלילי יום טוב שחל להיות בשבת לפי שכל אחד קורא מספרו. ויש אומרים: שאין חילוק בין ספר אחד לספרים הרבה, כל שקורין בענין אחד מותר.
והמנהג כסברא הראשונה:
ד הרוצה לקרות ואומר לאחר שעמו שאינו קורא: תן דעתך עלי שלא אטה הנר - הרי זה מותר לקרות. והוא הדין אם אומר כן לאשתו אע"פ שדעתה קרובה אצלו - לא תניחהו להטות.
וכן אם מפלה את בגדיו והיא משמרתו שלא יטה - הרי זה מותר.
אבל אם היא או אחר ג"כ מפלה עמו - אסור, שהרי כל אחד בודק במקום אחר, וכל אחד טרוד בבדיקתו ואינו משגיח במעשה חבירו:
ה אדם חשוב שברור לו שאין דרכו להטות הנר בעצמו כל ימות החול - מותר לו לקרות בשבת ואפילו יחידי ואין אחר משמרו:
ו לא התירו לשנים שיקראו בענין אחד אפילו בספר אחד אלא לאור הנר, אבל אצל המדורה אפילו עשרה כאחד אין קורין - שמתוך שזנבות האודים סמוכים להם, יוכל אחד לחתות בהם בקל ובמהירות כל כך קודם שירגיש בו חבירו, ומה יועיל שיזכירנו חבירו אחר שחתה כבר.
(ומטעם זה אף כשמתחממים אצלה - לא ישבו בסמוך לזנבות האודים):
ז תינוק[ו]ת של בית רבן קורין לאור הנר אפילו שלא בפני רבן, מפני שאימת רבן עליהן, ואין פושטין יד לשום דבר אף בחול, אלא על פי רבן, ולפיכך לא יבאו להטות:
ח מותר לקרות פרק: במה מדליקין, לאור הנר - שהרי הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח ויטה:
ט נוהגים לקרות בליל יום הכפורים במחזורים, מפני שאימת יום הכפורים עליהם ולא יטו:
י הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן יקראו התינוקות ולסדר ראשי הפרשיות בפיו מתוך הספר לאור הנר והשאר קורא בעל פה לסייע את התינוקות. ולא ראשי פרשיות בלבד אלא כל שיודע קצת הפרשה בעל פה ובקצת צריך לראות בספר אפילו באמצע הפרשה - הרי זה מותר, שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד יש לו היכר בזה, ולא יבא לשכוח ולהטות.
לפיכך ליל פסח שחל להיות בשבת מותר לקרות ההגדה בספר לאור הנר - לפי שאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו קצת, ואינו צריך לעיין בספר אלא לפרקים (ג)
(ואף כשקורא כולה בספר מותר כיון שאינו צריך לזה)
והוא הדין הזמירות שאומרים בכל שבת על השלחן - מי שרגיל בהן קצת בעל פה יכול לאמרן מתוך הספר. וכל שכן שהמשכים בשבת לבית הכנסת - מתפלל שם לאור הנר הדולק מבעוד יום שזהו מותר, שהתפלה ושאר דברים שהוא רגיל לאמרם הם שגורים בפיו יותר מההגדה.
אבל ללמוד אסור אפילו הוא יום אם החדר אפל עדיין בענין שצריך לנר:
יא כלים הדומין זה לזה וצריך עיון רב להבחין (בין זה לזה) ביניהם - אסור לבדקן לאור הנר. ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אסור אם הם דומים זה לזה.
אבל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה לאור הנר - שהתירו לו מפני הנקיות ומפני הסכנה. והוא הדין לברור ירק האוכל מתוך הפסולת וכן כל כיוצא בזה:
יב שמש שאינו קבוע - אסור לו לבדוק כוסות או קערות הדומין ולהבחין ביניהם לאור הנר, מפני שאינו מכירן וצריך הוא לעיין בהם הרבה עד שיבחין ביניהם, ושמא ישכח ויטה.
אבל השמש הקבוע, הואיל ומכירן, אינו צריך עיון הרבה להבחין ביניהם, לפיכך אם בא לבדוק אין מונעים אותו. אבל אין מורין לו לכתחלה לבדוק אע"פ שהוא מותר - דכיון שמקרב ידיו לנר להבחין ביניהם חוששים שמא יסתפק מהשמן שבנר.
במה דברים אמורים בנר של שמן, אבל נר של נפט כיון שהוא מאוס - אין חוששים שיסתפק ממנו, ומורין לו לכתחלה.
ויש אומרים שבנר של נפט אפילו שמש שאינו קבוע מותר לבדוק לאורו, מפני שאורו רב ולא יצטרך להטות.
ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים:
יג נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה.
(וגם בחול יש סכנה לעמוד בפני הנר ערום):