רפד דין ההפטרה וברכותיה ובו י"ד סעיפים:
א המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים בשבת - ששבעה עולים לקרות בתורה, וצריך שיפטיר בנביא ג' פסוקים כנגד כל אחד מהעולים.
מפני שפעם אחת גזרו שמד על ישראל, שלא יקראו בתורה וקראו בנביאים מענין הפרשה שבעה כנגד השבעה שהיו צריכים לקרות בתורה. ולא היו פוחתין מג' פסוקים לכל אחד כמו שאין פוחתין בתורה, והרי בין כולם כ"א פסוקים.
ואח"כ כשבטלה הגזרה וחזרו לקרות בתורה - התקינו שיהא אחד קורא בנביא מענין הפרשה כ"א פסוקים בשבת.
אבל ביו"ט די בט"ו פסוקים כנגד ה' העולים בתורה.
ואם נשלם הענין בפחות מכ"א או בפחות מט"ו, כגון פרשת שובה שהיא קטנה או כגון פרשת עולותיכם ספו על זבחיכם וגו' - אין צריך להשלים מענין אחר.
(לא שמלפניו ולא שמלאחריו):
ב ותקנו שיברך המפטיר ז' ברכות כנגד שבעה שקראו בתורה: שתי ברכות שבירך על התורה שקורא קודם שיפטיר בנביא, כמ"ש בסי' רפ"ב. וחמש ברכות מברך על ההפטרה אחת מלפניה וד' לאחריה.
ואין לענות אמן אחר אמת וצדק שאין שם סיום הברכה.
ומפני שהרבה טועים לענות שם אמן - לכן טוב למפטיר שלא לעשות שם שום הפסק כלל למען ידעו שאין שם סיום ברכה:
ג לא נתקנה ההפטרה אלא בצבור אחר שקראו בספר תורה. אבל אם לא קראו בספר תורה אלא בחומש בלא ברכה כמ"ש בסי' קמ"ג - לא יאמר ההפטרה עם ברכותיה. אבל בלא ברכותיה יכולים לאמרה.
ונכון הדבר שיאמרוה - שלא תשתכח להם תורת ההפטרה.
אבל אם קרא בספר תורה פסול, ועל דרך שנתבאר בסי' קמ"ג - יאמרו ההפטרה עם ברכותיה כמו שנתבאר שם:
ד אף על פי שספר תורה החסר אפילו אות אחת אין קורין בו, אבל בהפטרה אין צריך שיהא הנביא שמפטירים בו ספר שלם אלא די בפרשה שמפטירין בה. (כדי שלא יקרא בעל פה דברים שבכתב)
ואף אם גם פרשה זו אינו כתובה (א) כמשפט כתיבת ספרי הנביאים בימי חכמי הגמרא, דהיינו על הגויל או על הקלף של עור בהמה טהורה, ועשוי בגלילה כספר תורה, כמ"ש בי"ד סי' רע"א - אעפ"כ (היו) יכולים להפטיר בה (אף בימיהם) - שההפטרה לא נתקנה כלל שיקראוה בספר כשר כמו שתיקנו בקריאת התורה לקרות בספר תורה כשר, אלא שאסור לקרותה על פה.
ואף שבימיהם היה אסור לכתוב פרשיות פרשיות בפני עצמן כל שאינן ספר שלם, בין שהן מן התורה בין שהן מנביאים וכתובים, כמ"ש בי"ד סי' רפ"ג - אעפ"כ התירו לכתוב הפטרות, משום: עת לעשות לה' הפרו תורתך - שאין יכולת ביד כל צבור לקנות להם נביאים שלמים ויתבטלו מקריאת ההפטרה לגמרי.
ואף שעכשיו שנתגלית מלאכת הדפוס והספרים בזול - אעפ"כ מותר להדפיס או לכתוב ההפטרות בלבדן. לפי שאף אם ידפיסו ספר נביא שלם על הנייר - לא יהיה מותר לקרות בו אלא משום: עת לעשות לה' - כיון שאינו על עור בהמה טהורה ואינו עשוי בגלילה.
ואף אם בהפטרה זו הנדפסת או הכתובה יש בה חסרון הרבה תיבות - קורא החסרון בעל פה אם הוא בענין שאין איסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה (עיין סי' קמ"ג):
ה ואם אין ההפטרה כלל בבית הכנסת אלא בבית אחר, ואי אפשר להביאה משם, שאין עירוב בעיר - ילכו עשרה מבית הכנסת לאותו בית ויפטיר שם המפטיר שקרא בתורה תחלה בבית הכנסת. אבל לא יקרא ההפטרה בעל פה בבית הכנסת:
ו ראש חדש שחל להיות בשבת - אין המפטיר מזכיר ענין של ראש חדש כלל בברכת: על התורה כו' - לפי שאינו ענין כלל לראש חודש בהפטרה שהרי אלמלא שבת אין הפטרה בראש חדש לבד:
ז צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת, אם אין לו פירות הרבה להשלים בהם. כמ"ש בסי' מ"ו ועיין סי' ר"צ:
ח קטן היודע לקרות שיודע לחתוך האותיות בטוב ויודע למי מברכין - יכול להפטיר בנביא.
ויש נוהגים סלסול וכבוד במרכבה של יחזקאל שמפטירין בעצרת, ובשירת דוד כשמפטירים אותה בז' של פסח - שלא יפטיר אלא גדול.
ויש נוהגים כן גם בשבת שובה:
ט אם קראו קטן למפטיר וקרא בתורה, ונמצא שאינו יודע לומר ההפטרה. וכן אם אירע כן בגדול - יכול אחר לאמרה ואין צריך לקרות בתורה עוד, כי די בקריאה הראשונה.
שאף שתקנו שהמפטיר בנביא יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה שתהא נקראת קודם הנביא כמו שנתבאר בסי' רפ"ב - מכל מקום גם כשהקטן או אחר קרא בתורה יש בזה ג"כ כבוד לתורה, שניכר הדבר לכל שקרא בשביל ההפטרה שתהיה נקראת אחר קריאה בתורה. שבוודאי לא יבאו לומר שקרא בשביל עצמו ולא בשביל ההפטרה שהרי כבר נשלמו הקרואים ואמרו קדיש אחריהם
ויש חולקין על זה.
לפיכך לכתחלה אסור לעשות כן לקרות למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה בעצמו.
ואם קראו אותו יעלה ויקרא בתורה ויקרא אחר ההפטרה כסברא הראשונה:
י אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה דינו כמו בספר תורה - שהבא לסיים תחתיו לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון, כמו שנתבאר בסי' ק"מ.
(ועיין שם אם צריך לחזור ולברך בתחלה):
יא לא יתחיל המפטיר להפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר תורה, כדי שגם הגולל יוכל להבין ולשמוע ממנו, שחובה היא על הכל לשמוע ההפטרה כמו הפרשה שבספר תורה.
לפיכך לא יקראו שנים ההפטרה כאחד בקול רם - ששני קולות אין נשמעים.
ויש נוהגים מטעם הידוע להם שלא לסמוך על שמיעה בלבדה אלא הם בעצמם קורין ההפטרה ושומעין הברכות מפי המפטיר.
ומכל מקום צריכים ליזהר שלא יקראו בקול רם אלא בנחת. (מלה במלה עם המפטיר. עיין סי' קפ"ג):
יב אין לסלק ספר הנביאים מלפני המפטיר עד לאחר שיגמור לברך אחריו, כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר:
יג בכל שבת שקורין ב' פרשיות בתורה - מפטירים הפטרה של פרשה השניה שבה מסיימין ובה קורא המפטיר תחלה - חוץ משבת שקורים אחרי מות וקדושים שמפטירים הפטרת אחרי מות. כמו שיתבאר בסי' תכ"ח:
יד נהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמת המתים ולברך העוסקים בצרכי צבור. וכל מקום לפי מנהגו.
ונוהגים לומר יקום פורקן.
ואין בכל זה משום איסור תחנה בשבת - שאין זו תחנה אלא ברכה.
גם נוהגים לומר אב הרחמים.
ובכל יום שאין אומרים בו צו"צ - אין אומרים אותו.
ואין מזכירים נשמות.
וכן כשיש חתונה או מילה.
ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החדש.
ואין מזכירין נשמות אלא למי שנקבר באותו שבוע.
ובימי הספירה כשמברכין ראש חודש אייר וסיון אומרים אב הרחמים מפני הגזרות שאירעו בימים ההם.
ואף אם אירע מילה בשבתות ההם אומרים אותו.
אבל אם חל ראש חודש בשבתות ההם - אין אומרים אותו.
וכל כיוצא בזה הולכים אחר המנהג: