רפה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ובו י' סעיפים:
א אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור - חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע פרשת אותו השבוע, שנים מקרא ואחד תרגום.
ופסוק שאין בו תרגום קוראהו ג' פעמים.
(ועטרות ודיבון וגו' שיש בו תרגום ירושלמי מכללתא ומלבשתא וגו' - צריך לקרותו):
ב הקורא שנים מקרא ואחר כך לועז כל מלה ומלה בלשון לע"ז שמבין - לא יצא ידי חובתו במקום תרגום. לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא.
אבל הקורא (בפירוש התורה, שמפרש כל מלה ומלה יותר מפירושו של התרגום - יש אומרים שהוא יותר טוב מהתרגום.
וכן הקורא) ב' פעמים מקרא (א) ובפעם ג' חוזר ולומד כל הפרשה עם פירוש רש"י שהוא בנוי על יסוד התלמוד - הרי זה מועיל יותר מהתרגום, שהוא מפרש יותר.
ויש אומרים שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני כגון: יגר שהדותא.
והעיקר כסברא הראשונה. ומכל מקום כל ירא שמים יש לו לקרות התרגום וגם פירוש רש"י.
ומי שאינו מבין פירוש רש"י יש לו לקרות בפירוש התורה שבלשון לע"ז שמבין:
ג יש נוהגין לקרות כל פרשה בין פתוחה בין סתומה ב' פעמים ואח"כ התרגום עליה מיד קודם שיקרא פרשה שניה, וכן בכל פרשה.
ויש נוהגין לקרות כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו מיד.
ומנהג זה נכון יותר, כי כן היו עושים בזמן שהיו מתרגמין בקריאת התורה בצבור שהיו מתרגמין כל פסוק בפני עצמו.
(אבל מן הדין יכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בכל ענין שירצה)
ופסוק האחרון טוב לכופלו ולחזור ולאמרו כדי לסיים בתורה.
(כי כן בזמן שהיו מתרגמין היו מסיימים במקרא שהיו כופלים פסוק האחרון):
ד מי שהוא רגיל בפסקי טעמים בעל פה - טוב שיקרא שנים מקרא בספר תורה כשר בכל ערב שבת וערב שבת:
ה חייב להשלים פרשיותיו עם הצבור שלא יקרא בשבוע זה פרשת שבוע אחר. אבל מיום ראשון ואילך נקרא עם הצבור שכבר התחילו הצבור פרשה זו בשבת במנחה.
ומצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת שחרית. כי כן צוה רבינו הקדוש את בניו שלא יאכלו שבת שחרית קודם שישלימו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום.
ואם לא השלים קודם אכילה - חייב להשלים אחר אכילה עד המנחה.
אבל משם ואילך כיון שהתחילו הצבור פרשה אחרת עבר זמנה של זאת.
ויש אומרים שבדיעבד יכול להשלימה עד סוף יום ג' בשבת, כמו שיתבאר לענין הבדלה בסימן רצ"ט.
ויש אומרים שבדיעבד יכול ג"כ להשלימה עד שמחת תורה שאז משלימין כל הצבור את כל התורה.
וטוב לחוש לדבריהם שמי שעבר ולא השלים בזמנה - ישלים עד סוף יום ג'. ואם לא השלים - יש לו להשלים עד שמחת תורה שנים מקרא ואחד תרגום. ולא כאותן שאומרים מקרא לבד:
ו יש נוהגין מטעם הידוע להם לגמור כל הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ערב שבת אחר חצות.
ויש נוהגין לגמור כולה ערב שבת שחרית אחר התפלה ושלא להפסיק כלל באמצע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו בדבור.
ואם אין לו תרגום יקרא מקרא ב' פעמים ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקראנו.
אבל מן הדין אין צריך לקרות כל הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בפעם אחת אלא אפילו פרשה אחת היום מקרא לבד, ופרשה אחרת למחר. וכן כל ימי השבוע ואח"כ מקרא על הסדר:
ז לפיכך מלמדי תינוקות שגמרו הפרשה עם התינוקות פעם אחת - אינם צריכין לחזור ולקרותה ב' פעמים, אלא יקראו פעם אחת והתרגום.
במה דברים אמורים כשלמדו עם התינוקות פירוש המלות בלבד. אבל אם למדו פירוש המקרא - יצאו ידי תרגום גם כן. ועל דרך שנתבאר למעלה. ואינם צריכים אלא לחזור ולקרות המקרא פעם אחת, אם לא קראו עם התינוקות ב' פעמים:
ח יש מתירים לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, כמ"ש בסי' קמ"ו.
ויש אומרים שיוצא ידי חובתו בשמיעת הקריאה מהש"ץ, אם שמע כל הפרשה בבירור. ודי שיקרא עוד פעם אחת עם תרגום.
אלא שלכתחלה אין לסמוך על השמיעה מטעם שנתבאר בסימן נ"ט.
אבל יש אומרים שאינו יוצא כלל בשמיעת הש"ץ שמלבד שמיעה זו חייב לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כמו שנתבאר למעלה.
ובשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה:
ט אין צריך לקרות פרשת יו"ט לעצמו בערב יו"ט שהרי כבר קרא או יקרא פרשה זו בשבתה.
ומכל מקום בערב שמחת תורה יקרא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום - שעכשיו הוא זמנה:
י ההפטרות של כל השבתות אין צריך לקרותן לעצמו מן הדין. אלא שנהגו לקרותן כדי שיהא בקי בה ויודעה - כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת.
ובד' פרשיות יש לו לקרות הפטרה של ד' פרשיות שמפטירין אותה בבית הכנסת ולא הפטרה של פרשת השבוע. וכן בשבת ראש חודש ומחר חדש ושבת חנוכה.
ואם אירע חתונה בשבת, במקומות שנוהגים אז להפטיר בבית הכנסת: שוש אשיש - יש לו ג"כ לקרותה לעצמו ולא הפטרת השבוע - כי שמא יקראוהו למחר.
אבל אם אירעו הרבה חתונות בשבתות זו אחר זו די במה שקרא שוש אשיש בראשונה. ויש לו לקרות בשאר השבתות הפטרת השבוע: