שלא דיני מילה בשבת ובו י"ד סעיפים:
א מילה בזמנה דוחה את השבת שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו ביום ואפילו בשבת והפריעה היא מכלל המילה והמציצה ג"כ דוחה את השבת מפני הסכנה וכן נותנים עליה רטייה וכיוצא בה אע"פ שאסרו לחולה שאין בו סכנה וכן לשאר צרכי רפואות מילתו דינו כחולה שיש בו סכנה.
אלא שלכתחלה צריך להכין מערב שבת ואם לא הכין מערב שבת מותר לעשות בשבת ע"י שינוי כגון בימיהם שהיו נותנים על המילה כמון שחוק ויין ושמן מעורבים אם לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן ואם לא עירב יין ושמן מערב שבת לא יערבם בשבת אלא נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו כדי לשנות (ולענין יו"ט נתבאר בי"ד סי' רס"ו) וכן לשאר חולים אע"פ שלא היה ידוע מערב שבת שיצטרכו לערב להם יין ושמן מכל מקום אם אין בהם סכנה אסור לערב להם בשבת (שאסור לעשות להם רפואה בלא שינוי כמ"ש בסי' שכ"ח).
ואם אין לו כמון כלל או שאי אפשר ללעסו וצריך לשחקו או לשחוק סמנים אחרים המעצרים הדם תדחה המילה עד למחר שאין דוחה שבת אלא מילה עצמה אבל לא מכשיריה כמו שיתבאר אלא מפני הסכנה וא"כ אין להביאו לכתחלה לידי סכנה כדי שנצטרך לחלל שבת אח"כ אבל אם היה לו כמון שחוק או סמנים שחוקים מבעוד יום ומלו את הקטן ואח"כ נתפזרו שוחקן בשבת מפני הסכנה:
ב כל זמן שלא סילק ידו מהמילה חוזר אפילו על ציצין שאינן מעכבין בדיעבד סילק ידו אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין שנתבאר בי"ד סי' רס"ד:
ג בן ח' שגמרו שערו וצפרניו או בן ז' ודאי אע"פ שלא גמרו מלין אותו בשבת ספק בן ז' ספק בן ח' ולא גמרו אין למולו בשבת כמ"ש בסי' ש"ל:
ד מילה שלא בזמנה אפילו לא היה אפשר למולו קודם לכן כגון שהיה חולה - אינה דוחה את השבת שאפשר למולו אחר השבת ולא יהיה שום חיסור מצוה בזה, שהרי בלא זה אינה בזמנה:
ה מי שנולד בערב שבת בין השמשות - אין מלין אותו בשבת שהוא ספק שמיני ספק תשיעי, שאין דוחין שבת מספק. ואפילו לא הוציא אלא רוב ראשו בין השמשות אע"פ שיצא כולו בשבת - ה"ז כנולד בין השמשות.
והתחלת בין השמשות הוא אחר הילוך ג' מילין ורביע לאחר התחלת השקיעה, כמו שנתבאר בסי' רס"א, והוא לערך רביעית שעה קודם צאת הכוכבים.
ואם נולד קודם לכן אע"פ שכבר שקעה החמה - נימול ביום ו'. ואם נולד כן בשבת נימול בשבת.
ואף שיש אומרים שמתחלת השקיעה היא לילה כמו שנתבאר שם - מ"מ הרי במדינות אלו אין אנו חוששין כלל לדבריהם שלפעמים אין מקבלים שבת ועושים כל המלאכות עד רביעית שעה קודם צאת הכוכבים, א"כ אין לנו לדחות המילה מזמנה בשביל חשש זה:
ו אנדרוגינוס שהוא ספק זכר ספק נקבה - אין מילתו דוחה שבת. וכן נולד כשהוא מהול אפילו אינו נראה מהול אלא בעת הקישוי אע"פ שצריך להטיף ממנו דם ברית אינו דוחה שבת מפני שאין זה חיוב ברור מן התורה. וכן יוצא דופן ונכרית שילדה ואח"כ נתגיירה - הואיל ואין אמו טמאה לידה יש להסתפק אם נימולים בשמיני או מיד שנולדו - שהרי התורה סמכה מילת שמיני לטומאת היולדת.
וכן מי שיש לו שתי ערלות, דהיינו ב' עורות זה על גבי זה או שני גידים - יש להסתפק אם נימול בשמיני שהרי התורה אמרה ערלתו אחת - לפיכך נימולים הם בשמיני מספק אבל אינן דוחין את השבת מספק:
ז אין דוחה את השבת אלא מילה עצמה שאי אפשר לעשותה מערב שבת, אבל כל מכשירי מילה כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק ושחיקת סמנים ותיקון החלוק שיתבאר - כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת, אפילו אם נאנס ולא עשאם או שעשאם ונאבדו. ואפילו איסור דברי סופרים לא התירו לצורך מצות מילה, אפילו אם תדחה המילה לגמרי בשביל כך, כגון להביא איזמל מחצר שאינה מעורבת או לישא התינוק דרך שם - שהעמידו חכמים את דבריהם אפילו במקום כרת.
ולומר לנכרי לעשות - אם הוא דבר שאם עשהו ישראל אין בו איסור אלא מדברי סופרים אומר לנכרי ועושהו, שלא גזרו על שבות דשבות במקום מצוה כמ"ש בסי' ש"ז. ואם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן התורה, כגון לתקן האיזמל או להביאו דרך רשות הרבים גמורה - לא יאמר לנכרי לעשותו.
ויש מתירים אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו בדבר האסור מן התורה כמ"ש בסי' רע"ו. ואף שאין לסמוך על דבריהם בשאר מצוה כמ"ש שם - מכל מקום במילה שהיא עצמה דוחה שבת יש לסמוך על דבריהם אף לענין מכשיריה אם אי אפשר למול היום בענין אחר:
ח יש אוסרין להוציא התינוק מביתו לבית הכנסת דרך כרמלית או חצר שאינה מעורבת אפילו ע"י נכרי - שאין בהוצאה זו צורך מצוה שהרי אפשר למולו בביתו. ויש מתירין בזה משום ברב עם הדרת מלך.
ויש להנהיג כן במקומות שנוהגים להביא התינוק לבית הכנסת ע"י שאחד נותנו לחבירו וחבירו לחבירו בפחות מד' אמות - שיוציאוהו מרשות היחיד ע"י נכרי ויכניסוהו ע"י נכרי, או יעשו כמו שיתבאר בסי' שמ"ז. אבל לא יוציאוהו ויכניסוהו ע"י שנים שזה עוקר וזה מניח אע"פ שהוא פטור - מכל מקום הרי הוא אסור מדברי סופרים:
ט אין עושין לה חלוק והוא שיקוב חתיכה של בגד כדי שתכנס המילה באותו הנקב ויכרוך שאר הבגד על האבר ויהדקנו שם כדי שלא יחזור עור האבר לכסות המילה אבל כורך עליה סמרטוט. ואם לא הזמינו מבעוד יום - מביא אפילו מחצר אחרת שלא עירבו ובלבד שיכרכנו על אצבעו ויביאנו כדי לעשות בשינוי. וכן מותר להביאו דרך כרמלית ע"י שינוי אבל לא דרך רשות הרבים:
י איזמל של מילה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס. ואסור לטלטלו אלא לצורך המילה ולא כדי להצניעו ואפילו לצורך גופו ומקומו וכל שכן שלא לצורך כלל כמ"ש בסי' ש"ח.
ומכל מקום בעודו בידו כשמל בו רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה להצניעו שמה כמ"ש שם.
אבל אסור לרחצו אפילו בעודו בידו שאין מדיחין כלים בשבת אלא לצורך היום כמ"ש בסי' שכ"ג:
יא בימי חכמי התלמוד אם לא היו רוחצין הולד לפני המילה ולאחריה ובשלישי למילה במים חמין היה מסוכן. ואם היו צריכים להחם בשבת לצורך רחיצה שלפני המילה היה דינו כדין תיקון האיזמל שנתבאר. ואם היו צריכים להחם לצורך רחיצה שלאחריה היה דינו כדין שחיקת סמנים שנתבאר. וכן שלישי למילה שחל בשבת מחמין לו חמין אפילו ע"י ישראל אם לא הכינו מאתמול מפני שסכנה היא לו.
אבל עכשיו לא נהגו ברחיצה כלל בקצת מדינות, ודינו לרחוץ בשבת אם רצו, כדין רחיצת כל אדם שאסור אפילו בחמין שהוחמו מבעוד יום אלא פניו ידיו ורגליו בלבד כמ"ש בסימן שכ"ו.
ובמדינות אלו נוהגים לרחצו לפני המילה בחמין שהוחמו מאתמול ולאחר המילה במוצאי שבת. וכן אם היה יום ג' בשבת ורואים שיש צורך לרחצו מכינים חמין מבעוד יום ורוחצין אותו בשבת. וכל זה מן הסתם אבל אם רואים שיש לחוש לסכנה אם לא ירחצו אותו אחר המילה מרחיצין אותו ומחללין עליו שבת כמו על שאר חולה שיש בו סכנה:
יב כשרוחצים אותו לפני המילה - יזהרו שלא ישרו סדין במים ששריית בגד זהו כיבוסו, אלא ישים נכרי הסדין תוך המים שכיון שאינו מתכוין לכיבוס אלא שפסיק רישיה הוא - מותר ע"י נכרי כמ"ש בסימן רנ"ג. אבל אם נשפכו החמין לא יאמר לנכרי להחם בשבילו:
יג אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת - שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת. אבל אם מל כבר פעם אחת מותר למול בשבת, ואפילו הוא אבי הבן שעליו מוטל למול בנו ונוח לו מה שבנו ניתקן בשבת ע"י מילה זו. וכן מי שמל ולא פרע מעולם - אסור לפרוע בשבת:
יד אם מלין בן המומר או מומרת או הקראים בשבת נתבאר בי"ד סי' רס"ו. ושם נתבאר אם מותר שיהיה אחד מוהל ואחד פורע: