תסה דין מורסן בפסח ובו ו' סעיפים:
א אין שורין מורסן במים [לתרנגולים] מתחלת שעה ששית ואילך אפילו אם הוא עומד עליהם לראות שלא ישהה המורסן לפניהם כשיעור מיל וכל פחות מכשיעור אינו בא לידי חימוץ אף על פי כן אסור שהרי אסרו להניח עיסה בלא עסק לכתחלה אפילו רגע אחד כמו שנתבאר בסי' תנ"ט:
ב אבל מותר לחלוט את המורסן ברותחין ואח"כ נותנן לפני התרנגולים ואף על פי ששוהה כמה ימים אין בכך כלום שהחלוט אינו בא לידי חימוץ כלל אבל הגאונים אסרו כל חליטה כמו שנתבאר בסי' תנ"ד:
ג וכשהוא נותן לפניהם שעורים או חטים משש ואילך צריך ליזהר שלא להשליכם במקום לח שיוכלו לבא לידי חימוץ.
אבל קודם שש מותר ליתן לפניהם אפילו חמץ גמור רק שצריך ליזהר מתחלת ליל י"ד אחר הבדיקה ואילך לעמוד עליהם משעת אכילתם עד שיגמרו לאכול כמו שנתבאר בסי' תל"ג ומה שמשתייר מאכילתם לא יניחנו מוטל לפניהם אלא יניחנו במקום משומר עד זמן הביעור כמו שנתבאר שם.
וטוב ליזהר משלשים יום קודם הפסח ואילך שלא להשליך לפניהם שעורים במקום לח (אלא אם כן עומד עליהם בשעת אכילתם עד שיגמרו לאכול ומה שנשתייר לא יניחנו מוטל לפניהם) כי יש לחוש שמא כשיגיע זמן הבדיקה לא יעלה על דעתו שהמקום שהשליך שם שעורים היה לח ולא יבדוק שם ואף אם יבדוק שם ימצא שעורים שנשתיירו מאכילתם ולא יעלה על דעתו לבערם כיון שכבר נתנגבו ואין חמוצם ניכר.
וטוב ליזהר שלא ליתן לפניהם מים לשתות בעוד שהשעורים מונחין לפניהם אלא יכבד מתחלה אותו מקום היטיב ואחר כך יתן שם מים:
ד לא תשרה האשה את המורסן במים משש ואילך לשוף בו את בשרה במרחץ אבל מותרת לשוף על בשרה מורסן יבש אפילו בעוד שמי הזיעה טופחין על בשרה לפי שזיעת האדם אינו כמים להביא לידי חימוץ אם אינו מזיע מחמת חום המים אלא מחמת חום האור כמו שיתבאר בסימן תס"ו ומכל מקום צריכה היא ליזהר להעביר כל המורסן מעל כל בשרה קודם שתרחץ גופה במים בין בחמים בין בצוננין ולפי שעכשיו אין הנשים בקיאות בכך לפיכך אסור להם לשוף מורסן על בשרן אפילו הוא יבש:
ה אם שפשפו מורסן באווז לח ממים אע"פ שהוא צונן בין בעודו בעורו בין כשהופשט מעורו אסור לאכלו בפסח מפני שהמורסן נכנס בנקבים שיש בעורו וגם בבשר יש בקעים בכל צד ודרך הנקבים והבקעים נבלע טעם המורסן באווז.
ואע"פ שבשאר איסורים כגון בשר צונן שנפל לתוך חלב צונן אע"פ שיש בבשר בקעים הרבה נוהגין להתיר הבשר על ידי שטיפה והדחה בהפסד מרובה או שעת הדחק כמ"ש ביו"ד סימן צ"א מכל מקום לענין חמץ בפסח שאוסר אפילו במשהו יש להחמיר ולאסור באכילה.
אבל אם שפשפו קודם הפסח אפילו בערב פסח אחר שעה ששית ואילך יש להתיר במקום הפסד מרובה או שעת הדחק אף לאכלו בתוך הפסח ובלבד שיזהר להדיחו ולשפשפו במים יפה בתוך הפסח:
ו יש ליזהר לכתחילה שלא יהבהבו העופות בפסח בקשין דהיינו זנבות השבלים כי שמא יש גרגיר דגן חמץ בתוך השבלין ויתן טעם בעופות בשעת ההבהוב.
ומכל מקום בדיעבד אין לאסור העופות ואפילו אם מצא הרבה גרגרים המחומצים בשבלים הנותרים לאחר ההבהוב אין מחזיקין איסור מספק לומר שגם בשבלים שהבהב בהם היה בהם גרגרים מחומצים אלא תולין לומר שכל הגרגרים נפלו מהם בשעת הדישה (אבל אם ידוע לנו שהיה גרגיר מחומץ בשבלים שהבהב בהם יש לאסור העופות באכילה שחמץ בפסח במשהו) וכן אם נמצא שבולת רקנית בתבשיל נימוח אין חוששין שמא היה דגן מחומץ בשבולת ונפל לתוך התבשיל ונימוח שם: