תסו אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצין ובו ט"ז סעיפים:

א כבר נתבאר בסימן תס"ב שאין מביא את הדגן או את הקמח לידי חימוץ אלא מים או תולדות מים ואלו הן תולדות המים היוצא מן העין מן האוזן מן החוטם מן הפה בין של אדם בין של בהמה חיה ועוף ומי רגלים של אדם בין קטנים בין גדולים דהיינו משקין היוצאין מפי הטבעת.

אבל הצואה בין של אדם בין של בהמה חיה ועוף ומי רגלים של בהמה חיה ועוף וזיעת אדם (אבל של בהמה נתבאר בסימן תנ"ג) והחלב והשומן והחלב ומי המרה דינם כמי פירות שאין מחמיצין.

אלא אם כן נתערב בהם מים כל שהוא ואז הן ממהרין להחמיץ יותר ממים בלבד לפיכך אם נפלו לתוך העיסה שנילושה במים צריך לאפותה מיד כמו שנתבאר בסימן תס"ב אבל אם נפלו על הקמח ונתלחלח הקמח מהם ואחר כך נתנגב מותר ללוש אותה במים ואין צריך לאפותה מיד (אחר גמר הלישה) דכיון שכבר נתנגבו ונבלעו בתוך הקמח קודם שבאו עליו מים שוב אין בהם כח למהר החימוץ כשיבואו עליו מים:

ב הטל דינו כמים.

והדם דינו כמי פירות ואם נפל לתוכו דגן ולא שהה בתוכו מעת לעת אף על פי שנתרככה בתוכה אין בו חשש חימוץ ומדיחו ומותר אפילו אם נתבקע הדגן יש להתיר כמו שנתבאר בסימן תס"ב לענין חטה שנמצאת בתוך מי פירות ע"ש.

אבל מי שרקק דם אם מצצו בשיניו כדרך הרוקקים הרי זה מחמיץ לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי רוק:

ג וכיון שהרוק מחמיץ לפיכך לא ילעוס אדם חטים ויניח על גבי מכתו מפני שהן מתחמצות על ידי הרוק שבפיו כששוהין על גבי המכה שיעור מיל ועובר עליהן בבל יראה ובל ימצא ואפילו לעסן והניח על גבי מכתו קודם הפסח צריך להסירן כשתגיע שעה ששית בערב פסח אלא אם כן כבר נסרחה עד שנפסלה מאכילת כלב כמו שנתבאר בסימן תמ"ב:

ד במה דברים אמורים בחטים של ישראל אבל חטים של נכרי שלעסן הנכרי והשאילן לישראל להניחן על גבי מכתו בפסח הרי זה מותר אם אין אחריותו על הישראל כיון שאין דעתו לזכות בהם שיהיה שלו אלא עדיין הן ברשות הנכרי ולכך אינו עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא ואם אין לנכרי חטים יכול הישראל להקנות לו חטים וילעסן הנכרי וישאילן להישראל.

ואף על פי שהוא נהנה ומתרפא מחמץ בפסח אין בכך כלום כיון שהוא שלא כדרך הנאתו אין בו איסור אלא מדברי סופרים ובמקום רפואה לא גזרו חכמים:

ה וכל זה במכה שאין בו סכנה אבל אם יש שם חשש סכנה מותר לישראל לעשות החמץ משלו לרפואה והוא שיהיה הרפואה ידוע או על פי מומחה כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קנ"ה.

ומי שיש לו חולי בבטנו (שקורין היי"ב מוט"ר) שרפואתו שמבשלין שעורין או שבולת שועל ומניחין על גבי בטנו אם אירע חולי זה בפסח ויש בו סכנה מרתיחין המים היטיב ואח"כ חולטין השעורין בתוכן ושוב אינן באים לידי חימוץ לפי שכל מה שאפשר לעשות בהיתר צריך לעשות וכן אם אפשר לחלוט השעורים במי פירות לא יחליטם במים שהרי הגאונים אסרו כל מיני חליטה במים כמו שנתבאר בסימן תנ"ד:

ו הנותן שעורים לפני בהמתו בפסח ואח"כ מצא בהם ריר שיצא מפי הבהמה צריך לבערם שמא כבר החמיצו ואף אם לא שהה שיעור מיל מכל מקום אם לא יבערם יבואו לידי חימוץ כשישהו שיעור מיל ויעבור עליהם בבל יראה ובל ימצא ואם תאכלם בהמתו נמצא נהנה מחמץ בפסח אבל מן הסתם שאינו יודע אם יש בהם ריר אם לאו אין צריך לבערם שאין מחזיקין איסור מספק.

במה דברים אמורים בשאר מיני בהמה חוץ מן הבקר שדרך הבקר להוציא ריר בשעת אכילה ומן הסתם יש ריר במה שנשתייר מאכילתו לפיכך יש ליזהר ליתן לו לאכול מעט מעט בענין שלא ישתייר כלום מאכילתו ויש מחמירין גם בשאר מיני בהמה ליתן לפניהם מעט מעט וטוב לחוש לדבריהם:

ז זיעת החומה דינה כמים כי החומה מזיעה מכח המים שיש בה ואף זיעת כותל של עץ דינה כמים כי העץ מזיע מכח המים שקיבל בעודו במחובר וכן זיעת בשר יבש שמזיע בימות הגשמים דינה כמים כי הוא מזיע מכח המים שהודח בהן קודם מליחתו.

ויש חולקין על זה ואומרים שזיעת החומה ובשר יבש אף שהיא באה מכח המים אין דינה כמים אלא כמי פירות אבל זיעה ממים עצמן כגון זיעת המרחץ שהוא מזיע מהבל המים חמין שבתוכה דינה כמים אבל אם מזיע מחום האור דינה כמי פירות.

ולענין הלכה יש להחמיר כחומרי שתי הסברות לענין אכילה בפסח דהיינו שיש ליתן על זיעה זו חומרי מים שהם בלבדן יכולין להביא לידי חימוץ וחומרי מי פירות שהם ממהרין להחמיץ עם תערובת מים כל שהוא יותר ממים בלבדן ואם נפלו לתוך העיסה צריך לאפותה מיד אבל לענין להשהות עד לאחר הפסח יש להקל כקולי ב' הסברות שאם נפלה זיעה זו בלבדה על הקמח יכול להשהותו עד לאחר הפסח וכן אם נפלה לתוך עיסה שנילושה במים ולא אפאה מיד יכול להשהותה עד לאחר הפסח:

ח אם נפלו מים על קמח יסיר מקום המלוחלח והשאר מותר אפילו נפלו המים בתוך הפסח וטוב לרקדו אח"כ וכן אם שק מלא קמח נתלחלח מקצתו ממים יאחוז בידו את מקום המלוחלח עם הקמח שאצלו עד שיריק כל הקמח שבשק ואח"כ ירקדנו.

ואם אי אפשר לעשות כן כגון שנתלחלח בצדו בהרבה מקומות ירקד כל הקמח וכל קמח שנתלחלח והיה כמו עיסה ישאר למעלה והשאר מותר אפילו הוא בתוך הפסח.

ואם הוא יום טוב שאסור לישראל לרקד כל הקמח אם אין צריך לכולו ביום טוב שהרי הוא טורח לצורך החול ירקדנו על ידי נכרי דכיון שכבר נרקד הקמח פעם אחת קודם יום טוב ויצאו ממנו כל הסובין ואינו חוזר ורוקדו אלא כדי לבער החמץ מתוכו אם כן אין כאן מלאכה גמורה אלא שבות מדברי סופרים כמו שיתבאר בסי' תק"ו והאמירה לנכרי הוא שבות דשבות והתירוהו לצורך מצות ביעור חמץ שכשמסיר קמח המלוחלח משאר הקמח ומשליכו ארצה הוא מתבער מאיליו על ידי דריסת הרגלים ואם הוא רוצה יכול הוא ליתן כל הקמח שבשק במתנה גמורה לנכרי מיד שנתלחלח קודם ששהה שיעור מיל ואז לא יצטרך לרקדו כלל:

ט במה דברים אמורים שמועיל ריקוד בזמן שהקמח מלוחלח אבל אם נתייבש הלחלוחית במקומות הרבה אין ריקוד מועיל כלום שיש לחוש על הקמח שנתייבש שמא נפרך ונעשה ממנו פירורין דקים והן יוצאין דרך נקבי הנפה ומתערבין בשאר הקמח ואינן בטלים בתוכה בששים לפי שזהו דומה לתערובת יבש בלח שהרי הקמח דינו כלח לפי שהוא נימוח ומתפשט ונבלל יפה והפירור אף שהוא דק כקמח דינו כיבש לפי שהוא גוש אחד ואינו נימוח ומתפשט ולכך אינו נבלל בתוך הקמח אלא הוא עומד שם בפני עצמו ואין זה נקרא תערובת ולפיכך אינו מתבטל שם.

ואף לדברי האומרים (ביו"ד סי' ק"ד) שהיבש שנתערב בלח בענין שאי אפשר להסירו משם כגון פירור שנפל לתוך רוטב עבה שאי אפשר לסננה הרי הוא מתבטל בס' דכיון שאי אפשר לאדם להפריד הפירור מהרוטב אף שאינן נבללין זה בזה אלא הוא עומד בפני עצמו בתוך הרוטב הרי זה נקרא תערובת מכל מקום קמח זה שיש פירור חמץ בתוכו אי אפשר לאכלו בפסח אף שנתבטל בתוכו קודם הפסח לפי שהפירור חוזר וניעור כשמגיע הפסח שחמץ במשהו שאינו דומה לתערובת לח בלח שנתבטל בס' קודם הפסח שאינו חוזר וניעור בפסח לפי שלח בלח נבללין זה בזה יפה ונעשין גוף אחד ממש ולכך אין המתבטל חוזר וניעור כיון שכבר נעשה גוף אחד עם המבטל מה שאין כן הפירור שאינו נבלל בתוך הקמח אלא הוא עומד שם בעינו הרי הוא חוזר וניעור:

י ואפילו אם רוצה לאפות המצות מקמח זה קודם הפסח ונמצא שנעשו הפירורין עם הקמח גוף אחד ממש על ידי האפייה קודם הפסח ושוב אין חוזר וניער בתוך הפסח כמו שנתבאר בסי' תנ"ג מכל מקום יש לחוש להאומרים שיבש בלח אינו מתבטל כלל ואם כן הפירור שהוא יבש נוקשה אינו מתבטל בקמח אף לאחר הלישה והאפייה שהרי אין בעיסת המצה פירורין יבשים שיתבטלו פירורי החמץ בתוכם ברוב כדין תערובת יבש ביבש.

ויש חולקין ומתירין אם רוצה לאפות מצות מקמח זה קודם הפסח שכבר נעשו אלו הפרורין גוף אחד ונתבטלו קודם הפסח ושוב אינו חוזר וניער שאינו דומה לתערובת יבש בלח מאחר שהפירור הוא נעשה דק כקמח אלא שחוששין להאומרים דקמח שנתערב בקמח יש לו דין יבש ביבש שחוזר וניער בפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"ז שיש אומרים כן ולפיכך אם אפה קודם פסח מותר לדברי הכל.

ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק שאינו מצוי לקנות קמח אחר או לטחון חטים אחרים ומכל מקום יש להחמיר ליטול מהקמח ולאכול קודם הפסח כדי לתלות הפרורין במה שאכל כבר עיין סי' תכ"ט:

יא ומכל מקום לדברי הכל מותר להשהות הקמח לאחר שריקדו עד לאחר הפסח שהרי אף להאומרים שתערובת לח בלח שנתבטל בס' קודם הפסח חוזר וניער בפסח ואסור לאכלו אף על פי כן מותר להשהותו כמו שנתבאר בסימן תמ"ז.

ואף שיש להחמיר כהאומרים שיבש בלח אינו מתבטל ואם כן פרורין שבתוך הקמח לא נתבטל מעולם והיה ראוי לאסור להשהות הקמח בפסח שהפרורים הם בתוכו מכל מקום כיון שאיסור שהייה זו אינה אלא מדברי סופרים (שהרי אין שם פירור כזית) וגם אין כאן חמץ ודאי אלא ספק שמא יצא פירור דרך נקבי הנפה לכך יש לסמוך על האומרים שיבש בלח מתבטל וכבר נתבטלו הפרורים בתוך הקמח קודם הפסח ולפיכך מותר להשהותו:

יב במה דברים אמורים כשנתייבש לחלוחית הקמח קודם הפסח אף שריקדו בתוך הפסח אבל אם נתייבש בפסח אסור להשהותו אף לאחר שירקדנו שיש לחוש שמא נתפרר לתוכו פירורים דקים והרי נעשה תערובת זה בתוך הפסח שהרי קודם הפסח עדיין לא נתייבש הלחלוחית והיה אז כמו עיסה ולא היה מעורב כלל בשאר הקמח:

יג וכל זה כשנתייבש הלחלוחית במקומות הרבה אבל אם נתייבש במקום אחד מצידי השק אפילו נתייבש בתוך הפסח יאחוז בידו את המקום שנתלחלח ונתייבש בשק עם הקמח שאצלו עד שיוריק כל הקמח שבשק ואח"כ ירקדנו ואם לא ריקדו הרי זה מותר כיון שכבר הסיר את המקום שנפלו עליו מים:

יד וכל זה כשידוע שנתלחלח ממים אבל אם יש להסתפק שמא במי פירות שאינן מביאין לידי חימוץ יש להתיר על ידי ריקוד אפילו באכילה אף אם נתייבש הלחלוחית בתוך הפסח כי יש כאן ספק ספיקא שמא נתלחלח במי פירות שאינן מביאין לידי חימוץ ואם תמצא לומר ממים שמא לא נתערב כלום בהקמח מלחלוחית שנתייבש לתוך שאר הקמח ומכל מקום אם אפשר לו בקל למצוא קמח אחר לפסח אין לסמוך על הספק ספיקא לאכול קמח זה בפסח אלא יצניענו לאחר הפסח:

טז קמח שנפל עליו דלף היורד מן הגג אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ שטרדת הדלף מונע מלהחמיץ את הקמח השרוי במי הדלף והוא שהיה הדלף טורד טפה אחר טפה מיד בלי הפסק כלל בינתיים ואם הוא מסופק אם הדלף טורד אם לאו אסור אפילו להשהותן מפני שהוא ספק של תורה וכשיפסוק טרדת הדלף צריך ללושו מיד ולאפותו ואם שהא שיעור מיל הרי זה אסור וכן דגן שהדלף טורד עליו אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ וכשיפסוק טרדת הדלף צריך לטוחנו מיד: