תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות ובו כ"ג סעיפים:

א בזמן שבית המקדש היה קיים אסרו חכמים לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום ולמעלה לפי שמחצות ואילך הוא זמן הקרבת הפסח וכל אדם שמקריב קרבן בכל ימות השנה אותו היום הוא יום טוב שלו מדבריהם ואסור לו לעשות מלאכה באותו היום כעין יום טוב לפיכך בערב פסח מחצות ואילך שהוא זמן הקרבת הפסח לכל ישראל הרי הוא יום טוב שלהם ואסור בעשיית מלאכה אף למי שפטור מהקרבת הפסח כגון שדר בחוץ לארץ כיון שהוא יום טוב לרוב ישראל המקריבים בו פסח:

ב ואף לאחר שחרב בית המקדש ובטל קרבן פסח אף על פי כן לא נתבטל איסור עשיית מלאכה כיון שנאסר במנין חכמים על כל ישראל וכל דבר שנאסר במנין חכמים על כל ישראל אף שאח"כ נתבטל הטעם שבגללו אסרוהו אף על פי כן לא נתבטל האיסור עד שנתוועדו במנין כמנין הראשון להתירו בפירוש:

ג ולפיכך העושה מלאכה בזמן הזה מחצות ואילך משמתין אותו כדין העובר על דברי חכמים וגם אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם שמה שהוא משתכר במלאכה זו יהיה לו הפסד כנגדה במקום אחר:

ד ואף אם אינו עושה כדי להשתכר אלא עושה בחנם בין לעצמו בין לאחרים אפילו לצורך יום טוב הרי זה אסור לפיכך אסור לספר לישראל מחצות ואילך אף על פי שעושה בחנם ומתכוין לכבוד יום טוב ואפילו לספר את עצמו אסור אבל מותר להסתפר על ידי נכרי אף על פי שהישראל מטה ראשו אליו והרי הוא כמסייע קצת אין בכך כלום שמסייע אין בו ממש לענין זה:

ה וכן שאר כל המלאכות נוהגין להתיר לעשות על ידי נכרי אפילו שלא לצורך המועד שלא אמרו אמירה לנכרי שבות אלא בשבת ויו"ט וחולו של מועד אבל ערב פסח אחר חצות אין בו קדושת יום טוב כלל וקל הוא יותר מחולו של מועד.

לפיכך כל מה שמותר לעשות בחולו של מועד כגון דבר האבד או שעושה מעשה הדיוט ולא מעשה אומן ויש בו צורך המועד וכיוצא בהם משאר דברים המותרים בחולו של מועד כל שכן שמותרים בערב פסח אחר חצות וכן כל אותן שהתירו לספר ולכבס בחולו של מועד כגון הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורים מותרין גם כן בערב פסח אחר חצות:

ו יש אוסרין ליטול הצפרנים מחצות ואילך ויש מקילין הואיל ויש מתירין אפילו בחולו של מועד כמו שיתבאר בסי' תקל"ב וכדאי הם לסמוך עליהם על כל פנים בערב פסח שהוא קל יותר מחולו של מועד ומכל מקום לכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה ויטלם קודם חצות אבל אם שכח ולא נטלם קודם חצות יש לסמוך על סברא האחרונה ויכול ליטלם אחר חצות:

ז לא אסרו בערב פסח אלא מלאכה גמורה כגון לעשות כלים חדשים או לתפור בגדים חדשים אבל רשאי הוא לתקן כלי ישן שנתקלקל קצת אם יש בו צורך המועד וכן בגדים שנקרעו קצת רשאי לתופרם ולתקנן לצורך המועד אפילו מעשה אומן בין לעצמו בין לאחרים בחנם.

אבל בשכר אסור אפילו לצורך המועד אפילו מעשה הדיוט:

ח לכתוב ספרים לאחרים אפילו בחנם אסור שהכתיבה היא מלאכה גמורה ולא התירוה אפילו לצורך מצוה אלא אם כן בדרך שמותר בחולו של מועד אבל מותר לכתוב ספרים לעצמו דרך לימודו דכיון שדרך לימודו ולעצמו הוא כותב אינו נראית כמלאכה גמורה שבודאי אינו מתכוין לכתיבה גמורה והגונה והרי דינו כתיקון בעלמא שהתירו לצורך המועד והוא הדין צורך מצות כתיבת דברי תורה שיהיו לו לזכרון:

ט בערב פסח קודם חצות תלוי במנהג מקום שנהגו לעשות עושין כל המלאכות אפילו שלא לצורך המועד ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ואף בניהם אחריהם עד סוף כל הדורות הדרים בעיר הזאת אינן רשאין לשנות ממנהג אבותיהן משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך.

ואף מי שיצא ממקום שנהגו לעשות ובא לגור במקום שנהגו שלא לעשות אם אין דעתו להחזיר דירתו לעולם למקום שיצא משם אלא דעתו להשתקע שם במקום שהלך לשם הרי הוא נעשה מיד כאנשי אותו מקום וחלו עליו כל החומרות שמחמירין באותו מקום ואסור לו להקל אפילו בצנעה ואפילו חוץ לתחומה של אותה העיר:

י ומכל מקום כשעדיין לא הגיע לתוך תחומה של אותה העיר לא חלו עליו עדיין חומרי אותה העיר אבל משהגיע לתוך תחומה של אותה העיר שדעתו להשתקע שם אף שאחר כך הלך משם למקום אחר ודעתו לחזור לאותה העיר לא נפקעו ממנו חומרותיה.

ואם אין דעתו להשתקע לעולם באותה העיר אלא דעתו לחזור למקום שיצא משם או למקום אחר שנוהגין בו היתר אפילו דעתו שלא לחזור עד לאחר זמן מרובה מכל מקום כיון שאין דעתו להשתקע באותה העיר לעולם לא חלו עליו חומרי אותו מקום ומותר לו לעשות מלאכה בשדה חוץ לתחומה של עיר אבל בתוך התחום אסור לשנות מנהגם מפני המחלוקת ואפילו רוצה לעשות בצנעה אסור שאי אפשר למלאכה להיות כל כך בצנעה שלא יודע הדבר לשום אדם:

יא אבל שאר כל חומרות שאינן באיסור מלאכה שמחמירין באותו מקום שהלך לשם אם אין דעתו להשתקע שם רשאי להקל בהן אפילו בתוך העיר רק שיהיה בצנעה שלא יודע הדבר להמון עם ויבואו לידי מחלוקת.

אבל אם יודע הדבר לתלמיד חכם אין בכך כלום שהתלמיד חכם יודע שהדבר תלוי במנהג ולא יבואו לידי מחלוקת ומכל מקום לכתחלה אין לו להקל בפני התלמיד חכם אלא שאם נהגו להקל בצנעה בתוך ביתו ובאמצע בא התלמיד חכם לביתו אין צריך להפסיק מפניו אלא יכול לגמור הדבר שנוהג בו להקל בפני התלמיד חכם דכיון שהתחיל לעשות בצנעה לא יבא התלמיד חכם עמו לידי מחלוקת שהתלמיד חכם יודע שמותר לו להקל בצנעה אבל אם אדם אחר שאינו תלמיד חכם בא לתוך ביתו צריך להפסיק מפניו שלא יודע לו הדבר ויבא לידי מחלוקת:

יב ההולך ממקום שנוהגים בו איסור ובא למקום שנוהגין בו היתר ודעתו להשתקע שם לעולם כיון שהגיע לתוך תחומה של אותה העיר שדעתו להשתקע בה נפקעו ממנו חומרי המקום שיצא משם ומותר לו לעשות מלאכה אפילו בפרהסיא:

יג ואם אין דעתו להשתקע שם לעולם אלא דעתו לחזור למקומו או למקום אחר שנוהגין בו איסור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ואסור לו לעשות מלאכה בין בצנעה בין בפרהסיא ואף על פי כן לא יתראה בפני אנשי אותו מקום שהוא בטל ממלאכה מחמת איסור כמנהג מקומו שלא יבא לידי מחלוקת אלא יהא נדמה בעיניהם שהוא בטל מחמת שאין לו מלאכה לעשות:

יד וכן בשאר כל חומרות שמחמירין במקום שיצא ממנו ומקילין בהם במקום שהלך לשם שאף שדעתו לחזור למקומו ולא נפקעו ממנו חומרי המקום שיצא משם אף על פי כן לא יתראה בפניהם שהוא מחמיר במה שהם מקילין שלא יבואו לידי מחלוקת אלא יחמיר בצנעה שלא יודע הדבר להמון עם.

ואם הוא בענין שאי אפשר לו להחמיר אלא אם כן יודע הדבר להמון עם לא יחמיר כלל אלא ינהג היתר כמותם שגדול השלום ויש לו לעבור על מנהג מקומו מפני השלום כיון שאינו עובר על איסור של תורה (ולא על דברי סופרים) אלא על מנהג בלבד:

טו וכל זה כשבא לעיר שיש בה מנהג קבוע להקל אבל אם אין בה מנהג קבוע להקל אף שאין בה גם כן מנהג קבוע להחמיר אף אם דעתו להשתקע בה לעולם לא נפקעו ממנו חומרי המקום שיצא משם עד שיהא נקבע בעיר מנהג קבוע להקל:

טז אפילו במקום שנהגו שלא לעשות לא נהגו מן הסתם אלא מהנץ החמה ואילך אבל קודם לכן מותר.

ואם יש מקום שיש בו מנהג קבוע בבירור לאסור אף קודם הנץ החמה אין זה מנהג חשוב כלל וכל מי שבא לשם ממקום אחר אף שדעתו להשתקע שם לא חלה עליו חומרא זו וכיוצא בה מחומרות שאין להם מנהג הגון ולא נקבעו בעיר על פי תלמיד חכם אלא העם החמירו כן מעצמם ומכל מקום צריך ליזהר שלא להקל בפני המון עם שלא ילמדו ממנו לזלזל באיסורין ויבואו על ידי כן לזלזל בשאר איסורין שהן אסורין מן הדין אבל בפני תלמיד חכם רשאי להקל.

אבל התלמיד חכם עצמו כיון שהוא מאנשי אותה העיר אסור לו להקל אפילו בינו לבין עצמו דכיון שבני העיר יודעים שדבר זה מותר הוא מן הדין ואף על פי כן נהגו להחמיר הרי חומרא זו כנדר על כל אנשי העיר ואינה ניתרת אלא בשאלה וחרטה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' רי"ד:

יז במה דברים אמורים באותו הדור עצמו שנהגו חומרא זו וכן בניהם אחריהם שנהגו חומרא זו שלש פעמים בחיי אבותיהם או לאחר מיתתם או אפילו לא נהגו אלא פעם אחת אלא שהיה בדעתם אז לנהוג כן לעולם הרי נעשית חומרא זו עליהם כנדר אבל אם לא היה בדעתם כן ולא נהגו כן שלש פעמים אף על פי שאבותיהם קבלוה עליהם בנדר ונהגו בה כל ימיהם אין בניהם חייבים לקיים מנהג אבותיהם כיון שהוא מנהג גרוע שלא נעשה על פי תלמיד חכם אלא שנהגו כן ההמון מעצמם ואין טעם נכון למנהגם.

אפילו במקום שנהגו שלא לעשות לא נהגו מן הסתם אלא שלא להתחיל מלאכה בי"ד שחרית אבל כל מלאכה שהתחיל בה קודם י"ד יכול לגומרה בי"ד עד חצות אם היא לצורך המועד חוץ משלש אומניות שהן החייטין והספרין והכובסין שהן יכולים אפילו להתחיל בתחלה בי"ד שחרית אם יכולים לגמור עד חצות כדי שיוכל ליהנות ממלאכתו במועד.

ולמה הקילו בשלש אומניות אלו לפי שמצינו שהקילו בהן בחולו של מועד שמלאכת התפירה התירו להדיוט שאינו אומן שמותר לו לתפור בגדים בחולו של מועד והגילוח והכיבוס התירו למי שבא ממדינת הים וליוצא מבית האסורים בחולו של מועד ויום זה הוא קל יותר מחולו של מועד לפיכך יש להתיר התפירה אפילו לאומן והגילוח והכיבוס אפילו למי שאינו בא ממדינת הים ועוד ששלש אומניות אלו הן צריכות אל העם צורך גדול לכבוד יום טוב לפיכך הקילו בהן יותר מבשאר מלאכות שאינן צריכין כל כך לכבוד יום טוב:

יח וכל זה במקום שנהגו שלא לעשות אבל במקום שנהגו לעשות מותר להתחיל כל המלאכות עד חצות אע"פ שאין בהן צורך המועד כלל:

יט מושיבין שובכין ליונים כל היום וכן לתקן מקום שיעמדו שם התרנגולים והתרנגולות מותר כל היום אפילו לאחר חצות אבל אסור להושיב התרנגולת על הביצים בתחלה בי"ד אחר חצות כדי לגדל אפרוחים או קודם חצות במקום שנהגו שלא לעשות אבל אם ישבה כבר על הביצים שלשה ימים או יותר ומתה מותר להושיב אחרת תחתיה בי"ד אפילו אחר חצות לפי שהוא דבר האבד שאם לא יושיב תרנגולת על הביצים שוב אינן ראויים לכלום שכבר נפסלו מאכילת אדם כשנתחממו תחת התרנגולת שלשה ימים עיין סימן תקל"ו:

כ גורפין זבל מתחת רגלי הבהמה בי"ד כל היום ומשליכין אותו חוץ לרפת אפילו הרפת גדולה והזבל מעט ויכול לסלק לצדדין בתוך הרפת אף על פי כן רשאי להוציאה חוץ לרפת מפני שהרפת ניולה קשה אפילו אין שם אלא מעט זבל אבל הזבל שבחצר לא יוציאנה לחוץ אם אין שם אלא מעט זבל שיכול לסלקו לצדדים שהחצר אין ניולה קשה כל כך כשאין בה אלא מעט זבל מסולק לצדדיה אבל אם נתרבה הזבל בחצר (כל כך עד שנעשית החצר כרפת) מותר לו להוציא הזבל לאשפה לחוץ לרשות הרבים:

כא מותר להוליך כלים לבית האומן בי"ד כל היום אע"פ שלא יתקנם עד לאחר המועד וכן מותר להביא כלים מבית האומן אע"פ שאין בהם צורך המועד כלל עיין סי' תקל"ד:

כב נהגו כל ישראל שלא להקיז דם בשום ערב יו"ט ואין לשנות לפי שביום שבועות קודם מתן תורה יצא רוח ששמו טבוח שאם לא יקבלו ישראל את התורה היה טובח לדמם ובשרם לפיכך יש סכנה לדורות להקיז דם באותו יום דהיינו בערב שבועות וגזרו חכמים על כל ערב יו"ט משום ערב שבועות ומכל מקום בערב יום טוב האחרון של פסח מותר להקיז שהכל רגל אחד הוא ואינו ערב יו"ט אלא אמצע ימים טובים אבל בערב יו"ט האחרון של חג דהיינו בהושענא רבה אסור להקיז שהוא ערב יום טוב ממש ששמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין כמה דברים ובליל ערב יום טוב מותר להקיז חוץ מליל הושענא רבה שהוא ליל דין:

כג הקזה שקורין קע"פ זעצי"ן כיון שאינו דומה להקזת דם ממש יש להתיר בערב פסח ובערב סוכות שאין איסורן אלא משום גזרה בעלמא אבל בערב שבועות שאיסורו משום סכנה יש ליזהר וכן בהושענא רבה שהוא יום דין: