תעז דיני אכילת האפיקומן ובו י"א סעיפים:

א בזמן שבית המקדש היה קיים, היו אוכלין הפסח בסוף כל הסעודה כדי שיהיה נאכל על השובע, דהיינו שהפסח יהא גמר כל השביעה, כדי שיהיו נהנין באכילתו ותחשב להם. שאכילת כל הקדשים צריך להיות דרך חשיבות וגדולה, שנאמר: "קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה" - כלומר לגדולה וחשיבות כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים:

ב ו"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" - כלומר, שלא יהיו נפטרין מאכילת הפסח באפיקומן. (פירוש: "אפיקומן", כלומר הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השולחן) דהיינו שלאחר אכילת הפסח לא יאכלו שום מין מזון ומאכל בעולם - שלא יעבור טעם הפסח מפיו על ידי טעם אותו מאכל:

ג ועכשיו שאין לנו פסח - צריך כל אחד לאכול כזית [מצה] זכר לפסח, מלבד המצה שאכל לשם אכילת מצה. וצריך לאכול כזית זה לאחר גמר כל הסעודה כמו הפסח. ולא יאכל אחריו שום מאכל כמו אחר הפסח, וכזית זה נקרא אפיקומן.

ולכתחלה טוב לאכול שני זיתים, אחד זכר לפסח, ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח.^[1]ואם קשה עליו לאכול שני כזיתים - על כל פנים לא יפחות מכזית:^[2]

ד האפיקומן צריך לאכלו בהסיבה. ויש אומרים שאין צריך. ויש לסמוך על דבריהם לענין דיעבד, שאם שכח ואכלו בלא הסיבה - אין צריך לחזור ולאכול:

ה יש נוהגין ליטול האפיקומן כרוך במטפחת, ומשלשלין אותו לאחוריהם על כתפיהם והולכין בבית כד' אמות, ואומרים: "כך היו אבותינו הולכין משארותם צרורות בשמלותם על שכמם", ואח"כ אוכלין אותו. ובמדינות אלו אין נוהגין כן, אלא מוציאין אותו מתחת המפה שהצניעוהו שם ואוכלין אותו:

ו צריך ליזהר לאכול האפיקומן קודם חצות לילה, כמו הפסח שלא היה נאכל אלא עד חצות. ולכתחלה טוב להקדים את עצמו לגמור את ההלל שאחר ברכת המזון קודם חצות:

ז אם שכח לאכול אפיקומן, ונזכר לאחר שנטל מים אחרונים או לאחר שאמר: הב לן וניברך, אף על פי שכבר הסיח דעתו מהאכילה וכשנמלך לאכול עוד צריך הוא לברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול, כמו שנתבאר בסימן קע"ט - מכל מקום האפיקומן יאכל בלא המוציא, לפי שאין האפיקומן תלוי בדעתו כלל שבעל כרחו חייב לאכלו, לפיכך אף אם הסיח דעתו מהאכילה אין בכך כלום, כיון שאין הדבר תלוי בדעתו. ויזהר ליטול ידיו בלא ברכה קודם אכילת האפיקומן, כמו שנתבאר בסימן קע"ט:

ח ואם לא נזכר עד לאחר שבירך ברכת המזון קודם שבירך בורא פרי הגפן על הכוס - יטול ידיו (ויברך על נטילת ידים) ויברך המוציא על האפיקומן, ויברך ברכת המזון, ואח"כ יברך בורא פרי הגפן על הכוס.

ואם לא נזכר עד לאחר שבירך על הכוס - ישתנו, ויטול ידיו ויברך המוציא על האפיקומן ואח"כ ברכת המזון בלא כוס - שלא יהא כמוסיף על מנין הכוסות שתקנו חכמים.

(וטוב שימזוג כוס קודם ברכת המזון^[3], ולא ישתנו מיד אחר ברכת המזון אלא יגמור עליו ההלל וההגדה ואח"כ ישתנו).

ואף שיש אומרים שכל ברכת המזון טעונה כוס לשתותו מיד אחר ברכת המזון - מכל מקום הרי עכשיו אין אנו נזהרין בכך כל ימות השנה ואנו מברכין לפעמים ברכת המזון בלא כוס לפי שאנו סומכין על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס, כמו שנתבאר בסי' קפ"ב:

ט וכן אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל^[4] - יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס^[5] ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס.

ומי שמחמיר על עצמו כל ימות השנה ונזהר שלא לברך ברכת המזון בלא כוס, אם נזכר קודם שהזכיר את השם בחתימה שלאחר ההלל (דהיינו: ברוך אתה ה' מלך מהולל כו' או: ברוך אתה ה' אל מלך גדול כו', כמו שיתבאר בסימן ת"פ) - יפסיק במקום שנזכר ויטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון על כוס זה. ולא ישתנו מיד לאחר ברכת המזון, אלא יחזור ויתחיל "לא לנו" ויגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס.

ואף על פי שאין עושין שתי מצות על כוס אחד - מכל מקום, כיון שעכשיו נתפשט המנהג כהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוס, אם כן אינו עושה על כוס זה כי אם מצוה אחת, מעיקר הדין, דהיינו גמר ההלל וההגדה.

אבל אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם שבחתימה - יגמור את החתימה וישתה הכוס ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס - שלא להוסיף על מנין הכוסות. ואף שהוא מחמיר על עצמו כל ימות השנה שלא לברך ברכת המזון בלא כוס - מכל מקום עכשיו אי אפשר לו לעשות בענין אחר, אם לא שלא יאכל האפיקומן כלל. ומוטב שיניח זהירתו וינהג כמנהג הפשוט לברך ברכת המזון בלא כוס, ממה שלא יאכל אפיקומן כלל. שאי אפשר לו לאכול האפיקומן קודם שתיית כוס רביעי - לפי

שלהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוס - הרי הוא עושה איסור במה שמפסיק הרבה בין גמר ההלל וההגדה לשתיית הכוס, באכילת האפיקומן וברכת המזון, ואינו שותה מיד לאחר חתימת ההלל כתקנת חכמים.

והאומרים שברכת המזון טעונה כוס - הרי הוא עושה איסור במה שהוא אומר ב' מצות על כוס אחד, וגם במה שמפסיק באכילת האפיקומן בין חתימת ההלל לשתיית הכוס שלאחר ברכת המזון. (אבל ברכת המזון אינה חשובה הפסק להאומרים שאף היא טעונה כוס, שהרי אומרים יקנה"ז על כוס אחד).

וגם אי אפשר לו לחזור ולומר גמר ההלל וההגדה עם החתימה אחר ברכת המזון על כוס - שלא יברך ברכה לבטלה, דהיינו ברכת החתימה שכבר אמרה פעם אחת:

י אם נאבד האפיקומן - אם יש לו מצת מצוה אחרת, בין שלימה בין שבורה יאכל ממנה.

(ואם אין לו עוד מצת מצוה - יאכל ממצה אחרת שהיא שמורה מחימוץ משעת קצירה או משעת לישתה ואילך. וכל המצות שלנו הן שמורות משעת לישה ואילך וכשרות לאפיקומן. שאף שיש לחוש שמא נעשו ע"י חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת לשמור מחימוץ לשם מצת מצוה - מכל מקום, כל ספק דברי סופרים להקל. ואם יש לו ג' מצות מצוה לליל ב', ישבור חתיכה מהאמצעית, ויאכל בליל א'). (עיין סי' תנ"ח):

יא הנוהגין לנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה - אין בזה איסור משום נוקב ביו"ט, לפי שאיסור עשיית נקב אפילו בשבת אינו שייך באוכלין אלא בעצים ואבנים ומתכות וכיוצא בהם. (משאר דברים הראוים לעשות מהן כלים, עיין סי' שי"ד):