תעח שלא לאכול אחר אכילת אפיקומן ובו ו' סעיפים:
א אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול שום מאכל בעולם, חוץ ממצה שמורה משעת קצירה או משעת לישה, כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה שמורה של האפיקומן על ידי טעם אותו מאכל כמו שנתבאר בסי' תע"ז.
אבל מותר לשתות כל המשקין שאינן משכרין. (אבל משקין המשכרין אסור לשתות מטעם שיתבאר בסי' תפ"א) לפי שטעם השתיה אינו מעביר את טעם האכילה מפיו.
ויש חולקין על זה ואומרים: שטעם כל המשקין מבטל מפיו את טעם מצה שמורה של אפיקומן חוץ ממים וכיוצא בהם כמו שיתבאר בסי' תפ"א.
ויש לחוש לדבריהם אם לא לצורך גדול:
ב לא יאכל האפיקומן בשני מקומות. ואפילו בחדר אחד לא יאכלנו בב' שולחנות מקצתו בשולחן זה ומקצתו בשולחן זה - לפי שהאפיקומן הוא זכר לפסח ואסור לאכול מן הפסח בשני מקומות שנאמר: בבית אחד יאכל:
ג מי שישן באמצע אכילת האפיקומן וניער משנתו - אסור לו לחזור ולאכול עוד מן האפיקומן אפילו לא אכל עדיין כזית, לפי שהשינה חשובה הפסק בין אכילה לאכילה, וכשאוכל אחר השינה הרי הוא כאוכל במקום אחר שלא במקום הראשון ואסור לאכול האפיקומן בשני מקומות:
ד במה דברים אמורים כשמיסב בלבד, אבל בני החבורה המסובין וישנו מקצתן באמצע אכילת האפיקומן וניערו - יכולין לחזור ולאכול עוד, אפילו אכלו כבר כזית - שאין שינתם חשובה הפסק כיון שמקצת חבורתם נשארו בלא שינה.
אבל אם ישנו כל בני החבורה וניערו - אינן חוזרין לאכול עוד:
ה וכל זה כשנרדמו בשינה, אבל אם נתנמנמו בלבד וניעורו, וכן יחיד שמיסב ונתנמנם וניעור - יכולין לחזור ולאכול.
ואיזהו מתנמנם - ישן ואינו ישן, ניעור ואינו ניעור, כגון שאם קורין אותו והוא עונה ואינו יודע להשיב דבר שצריך להרהר קודם שישיב, וכשמזכירין אותו - הוא נזכר. כגון ששואלין אותו באיזה מקום הנחת חפץ פלוני, ואינו יודע להרהר ולזכור בעודו מתנמנם באיזה מקום הניחו, וכשמזכירין אותו ואומרים לו הנחת במקום פלוני הוא נזכר ואומר הן או לאו וכיוצא בזה:
ו וכל זה כשישן לאחר שהתחיל לאכול האפיקומן, אבל אם ישן קודם לכן וניעור - יכול לחזור ולאכול כמה שירצה ולאכול האפיקומן אח"כ. וכן יכול לאכול סעודתו בבית ולילך לאכול האפיקומן בבית אחר: