תצג דינים הנוהגים בימי העומר ובו ט' סעיפים:
א נוהגין שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת.
שמתאבלין על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בימים הללו.
אבל מותר לעשות שידוכין בלא נשואין, שמא יקדמנו אחר.
ומותר ג"כ לעשות סעודה לאחר השידוכין או לאחר הקידושין. אבל לא יעשו ריקודין ומחולות.
ואין צריך לומר שלא יעשו ריקודין ומחולות של רשות.
אבל מותר לעשות סעודת הרשות, כגון שמחת מריעות בלא ריקודין ומחולות, ושמחות יתירות:
ב מי שקפץ ונשא בימים הללו - אין קונסין אותו כלום, כיון שעשה מצוה.
אבל מי שהסתפר בימים הללו - קונסין אותו על שעבר על המנהג:
ג מי שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה או שאין לו מי שישמשנו, כיון שמותר לו לישא אפילו בתוך שלשים לאבילות אביו ואמו, שחייב להתאבל עליהם מגזירת חכמים, כל שכן שמותר לו לישא באבילות ימים הללו, שאינן אלא מנהג בעלמא.
ומכל מקום במדינות אלו נהגו להחמיר:
ד כשיש מילה בימים הללו - מותרים בעלי הברית, דהיינו המוהל והסנדק ואבי הבן, ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת, להסתפר:
ה ל"ג ימים: יש אומרים שהם מתחילין מיום ראשון של ספירת העומר ומסיימין בל"ג בעומר. שבאותו יום מתו האחרונים של הכ"ד אלף.
לפיכך נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה. ואין אומרים בו תחנון.
לפי שבו ביום פסקו למות.
ואף שמתו מקצת מהם ביום זה?
מכל מקום הרי לענין אבילות יום האחרון אנו אומרים מקצת היום ככולו, כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ה.
לפיכך כשנוהג אבילות שעה אחת או פחות ביום ל"ג, דהיינו שמונע מלהסתפר עד לאחר שהאיר היום בל"ג, די בכך. ומותר לו להסתפר בל"ג לאחר שעברו משהו מהיום, ולישא בו אשה.
וכן מל"ג ואילך [מותר להסתפר ולישא אשה].
ואם חל ל"ג באחד בשבת - נוהגין להסתפר בערב שבת, מפני כבוד השבת.
ומכל מקום אפילו בל"ג עצמו יזהר שלא להסתפר קודם אור היום.
לפי שאין אומרים אלא מקצת היום ככולו, אבל לילה אפילו כולה אינה ככל היום. ולא פסקה אבילות עד למחר ביום. ולכן אומרים תחנון בתפלת המנחה של ערב ל"ג.
ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, לפי שסומכין שבתחלת ליל ל"ג פסקו האבילות. ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם.
ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג.
(שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום [ולא ל"ג, כבתחלת הסעיף]):
ו ויש אומרים של"ג ימים אלו מתחילין מיום ב' לחודש אייר ומסיימין בערב שבועות.
[היינו בה' סיון. 28 ימים מאייר עם 5 ימים מניסן = 33. ומקצת היום ככולו, ולכן מותר להסתפר מערב חג השבועות (ה סיון) לאחרי שעבר משהו מהיום]
ואע"פ שמותר [אף לדבריהם] להסתפר ולישא בל"ג בעומר? [ונמצא שלא נהגו אבילות ל"ג יום, כי אם ל"ב]?
מכל מקום כיון שאין היתר [להסתפר בל"ג בעומר] אלא לאחר שעבר מקצת היום שהוא ככולו, לכן עולה הל"ג בעומר ג"כ לחשבון הל"ג ימים שנוהגין בהם אבילות.
ועל פי דבריהם 1 ["של"ג ימים אלו מתחילין מיום ב' לחודש אייר", ונתבאר לעיל שנגמרים בערב שבועות ע"ז מביא ש]יש נוהגין להסתפר ולישא בכל שלשה ימי הגבלה [היינו ג' ד' וה' סיון. אמנם לפי"ז נמצא שלא נהגו באבילות ל"ג ימים, ע"ז ממשיך לבאר], אלא שהם אין מסתפרין ונושאין בר"ח אייר [היינו ל' ניסן וא' אייר], אלא עד ר"ח בלבד ולא עד בכלל [היינו שיום האחרון שהם מסתפרין הוא כט ניסן], כדי שיהיו נוהגין אבילות ל"ג ימים. שהן מתחילין בר"ח אייר ומסיימין ביום ראשון של ההגבלה, ומקצת אותו יום האחרון הוא ככולו.
לכן מסתפרין ונושאין משהאיר יום ראשון של הגבלה ואילך:
[ר"ח אייר הוא שני ימים, ל ניסן וא' אייר, וא"כ מקדימין את האבילות בשני ימים, ונוהגין שני ימים מיותרים. ועל חשבון זה הם מקדימין את הסיום של האבילות בשני ימים, לתחילת ימי ההגבלה היינו ג' סיון]
ז אם יש לו ספק במנהג המקום - אינו יכול לתפוס קולי המנהגים.
דהיינו, שינהג היתר עד ר"ח אייר כסברא האחרונה, וגם ינהג היתר מל"ג בעומר ואילך עד ערב עצרת כסברא הראשונה.
כיון שב' קולות אלו, סותרות זו את זו.
אבל יכול לתפוס חומרי המנהגים.
דהיינו שינהג איסור מפסח ועד ערב שבועות, או עד יום ראשון של הגבלה, חוץ מל"ג בעומר.
ואף שנוהג ב' חומרות שסותרות זו את זו אינו ככסיל ההולך בחושך. כיון שעשה כן מחמת הספק שנסתפק לו איזה מנהג הוא עיקר.
ומכל מקום אין צריך לעשות כן, אלא יכול לתפוס איזה מנהג שירצה.
ואין חוששין שמא מנהג מקום הזה אינו כן.
כיון שאבילות אינה אלא מנהג בעלמא, אין להחמיר בספיקא.
אבל אם ידוע לו מנהג המקום - אין לו לשנות מן מנהג המקום. להקל, בימים שאנשי המקום מחמירין. או להחמיר, בימים שהן מקילין.
אם אינו עושה כן מחמת חומרא בעלמא שמחמיר על עצמו לחוש לדברי המחמירין בימים אלו, אלא הוא מתראה שעושה כן לפי שכן ראוי לעשות לכל אדם מפני שהעיקר הוא כהמחמירין.
שאז נראה הדבר כשתי תורות. שהוא מחמיר ואנשי המקום מקילין או להיפך.
ויש בזה איסור: "לא תתגודדו". כלומר לא תעשו אגודות אגודות, אפילו אם הוא בענין שאין לחוש למחלוקת.
כגון שאין הוא יחידי בעיר, אלא הרבה מאנשי המקום נוהגין כך והרבה מהן נוהגין כך, ואין מקפידין זה על זה כלל:
ח אף להנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר [היינו הדעה הראשונה, שהל"ג ימים מתחילין מים ראשון של ספירת העומר, דלכל שאר הדעות המובאים לעיל אינו מתחיל מנהג האיסור לפני ר"ח, ל' ניסן ], מכל מקום אם חל [ר"ח היינו ל' ניסן] בשבת, כיון שיש כאן תוספת שמחה שבת ור"ח, יש להתיר להסתפר בערב שבת [בכ"ט ניסן] מפני כבוד השבת. וגם לישא אשה בו ביום, [בכ"ט ניסן ערב שבת כ"ט בניסן. שאף שבנשואין אין כבוד לשבת, מ"מ יש להתיר לישא אשה] כיון שעיקר סעודת הנשואין יהיה בשבת וראש חודש:
ט נוהגין שלא לעשות מלאכה אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר.
ורמז לזה. שנאמר: "שבע שבתות", מלשון שבות. שבזמן הספירה דהיינו משקיעת החמה ואילך יש לשבות ממלאכה עד לאחר שיספור.
(ואותן הנשים שאינן סופרות, אפשר שיש לשבות להן ממלאכה כל הלילה):