(א) כל הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה אפילו מפני הכבוד והיראה, ואפילו בעודו לועס עד שיבלע. ואם הפסיק בין ברכה לאכילה ודיבר דבור שאינה לצורך האכילה - צריך לחזור ולברך. ואם שח בעודו לועס יש להסתפק אם צריך לחזור ולברך:
(ב) ואפילו בשתיקה אסור להפסיק יותר מכדי שאילת שלום תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו: שלום עליך רבי. ואם שהה יותר - אין צריך לחזור ולברך. ושהייה שהיא צורך אכילה אינה חשובה הפסק כלל. לפיכך המברך על הפרי וחותך ממנו ואוכל לא יחתוך עד אחר הברכה כדי שיברך על השלם למצוה מן המובחר (כמ"ש בפ"י). ואין לחוש להפסק שהיית החתוך בין ברכה לאכילה. ומכל מקום האוכל אגוז וכיוצא בו שוברו ואחר כך יברך כי שמא הטליע או נרקב בתוכו ונמצא ברך לבטלה:
(ג) צריך ליזהר מאד בכוונת הברכות שיבין ענין הברכות שהוא מברך את ה' ועל מה הוא מברך ולא יהא לבבו פונה לדבר אחר:
(ד) כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו או לעשות בו מצוה - צריך ליטלו בימינו כשהוא מברך. ונטילה על ידי כלי שמה נטילה. ומכל מקום טוב ליזהר שלא ליטלו על ידי סכין. ואם לא אחזו כלל אם היה לפניו בשעת הברכה - יצא ואם ברך ואחר כך הביאו לפניו אפילו ברך על דעת כן צריך לחזור ולברך:
(ה) מי שברך על הפירות שלפניו, ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין או ממין אחר שנפטר בברכת הראשון: כגון שברכותיהן שוות או שהראשון עיקר והשני טפל - אינו צריך לחזור ולברך. אפילו הביאו לפניו ממין האחר אחר שכלה הראשון שכבר אכלו כולו. והוא שכשברך היתה דעתו גם על השני לאכלו. אפילו לא היה בדעתו בפירוש לפוטרו בברכה זו. אבל אם לא היתה דעתו עליו בשעת הברכה אם השני הוא ממין הראשון ממש אינו צריך לחזור ולברך, אפילו כלה המין הראשון. ואם אין מאותו המין אלא ששניהם מין פירות או ששניהם מין משקין - אם יש עדיין לפניו ממין הראשון - אין צריך לברך. ואם כבר כלה הראשון צריך לחזור ולברך.
אבל אם הם שני מינין לגמרי אלא שנפטר בברכת הראשון מחמת שברכותיהן שוות, או שהאחד עיקר והשני טפל כגון ששותה שכר או יי"ש, ואחר כך הביאו לו דגים או גבינה למתק השתיה אף על פי שהכל ברכה אחת וגם הדגים טפלים לשכר שעל ידי כך שותה יותר והיה לפניו עדיין ממין הראשון - אינם נפטרים בברכה אחת אלא אם כן היתה דעתו עליהם או שהיו לפניו בשעת הברכה.
ויש אומרים שאף על פי שהביאו לפניו ממין הראשון ולא אכל הראשון עדיין - צריך לחזור ולברך אם לא היתה דעתו עליו.
וספק ברכות להקל.
ולכתחלה טוב ליזהר להיות דעתו על כל מה שיביאו לו.
ואורחים הקרואים אצל בעל הבית, כיון שדעתם על בעל הבית שזמנם - הרי דעתם על כל מה שיביא לפניהם:
(ו) וכל זה כשהראשון והשני הם שוים בחשיבות שאין להשני דין קדימה על הראשון אילו היו שניהם לפניו. אבל אם היה להשני דין קדימה על הראשון אף על פי שהיו שניהם לפניו בשעת הברכה - אין ברכת שאינו מוקדם פוטרת את המוקדם לברכה, אלא אם כן נתכוין לפוטרו בפירוש בברכה זו. וכשנתכוין לפוטרו - פוטרו אפילו לא היה לפניו בשעת הברכה:
(ז) לפיכך מי שהיו לפניו מעשה קדירה של ה' מיני דגן ופת הבאה בכסנין שברכתו גם כן בורא מיני מזונות אלא שקביעות סעודה מועלת לו לברך המוציא (וע"ד שנתבאר בפ"ב), וברך על מעשה קדרה - לא פטר את הפת הבאה בכסנין אלא אם כן נתכוין בפירוש לפוטרם בברכה זו. לפי שאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב ממנו שלא בכוונה.
וכן אם היו לפניו שני מיני לחמניות ופת הבאה בכסנין שהאחד קביעות סעודה מועלת בו והשני שאין קביעות סעודה מועלת בו (וע"ד שנתבאר בפ"ב) או פת הבאה בכסנין שקביעות סעודה מועלת בה עם פרורי לחם מדובקים שאין עליהם תורת לחם או שנתבשלו.
ויש חולקים על כל זה ואומרים שאין חילוק כלל בין דבר החשוב לשאינו חשוב כל כך כל שברכותיהן שוות ואפילו יש לאחד דין קדימה על השני לכתחלה כששניהם לפניו הרי החשוב והמוקדם נפטר בברכת שאינו חשוב אף שלא נתכוין בפירוש לפוטרו.
ולצאת מידי ספק ברכות צריך ליזהר לכתחלה להתכוין בפירוש לפטור גם החשוב בברכה זו כשאינו לפניו עדיין ואם ישנו לפניו יברך עליו תחלה:
(ח) נטל בידו פרי לאכלו וברך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, ויש ממין זה לפניו עוד. וכן אם ברך על הכוס ונשפך וחוזר וממלא מהקנקן העומד לפניו שהוכן לשתיה - אינו צריך לחזור ולברך והוא שהיתה דעתו עליו בבירור לאכול או לשתות ממה שלפניו, אף אם לא היה נופל מידו מה שברך עליו.
אבל בסתם אין הברכה חלה אלא על מה שבידו בשעת הברכה:
(ט) ואפילו אם היתה דעתו בבירור לאכול ולשתות עוד - אין הברכה חלה אלא כשהוא לפניו בשעת הברכה. אבל אם אחר כך הביאוהו לפניו צריך לחזור ולברך אם נפל מה שבידו ממנו, אפילו במקום שלא היה צריך לברך אם היה אוכל ושותה ממה שבידו.
ומכל מקום העומד על אמת המים מברך ושותה אף על פי שהמים שהיו לפניו כשברך חלפו ועברו לפי שמתחלה כשברך ידע שהמים שלפניו יחלופו ויעברו:
(י) וכל מקום שהוא צריך לחזור ולברך וברכתו הראשונה היא לבטלה - צ"ל אחריה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכן כל שמזכיר שם שמים לבטלה.
ואם נפל מידו האוכל או נשפך הכוס קודם שאמר: אלהינו - יסיים ויאמר: למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן הזכרת שם שמים לבטלה. וכן כל ברכה לבטלה שנזכר בה קודם שאמר אלהינו:
(יא) היה אוכל בחדר זה ונטל המאכל בידו והלך לחדר אחר לאכול שם - צריך לחזור ולברך אף על פי שלא הסיח דעתו בינתיים ואפילו חוזר לאכול במקומו. כיון ששינה מקומו בינתיים הפסיק אכילתו.
ואם מתחלה כשברך בחדר זה היה בדעתו לשנות מקומו מחדר לחדר באמצע אכילתו אפילו אוכל בחדר השני מאכל אחר שברכתו כברכת הראשון - אינו צריך לחזור ולברך.
והוא שהיו שני החדרים בבית אחד אבל מבית לבית או אפילו מבית לחצר אין דעתו מועלת כלום אפילו נוטל המאכל בידו כשהולך וחוזר ואוכלו במקום השני בלא היסח הדעת בינתיים:
(יב) במה דברים אמורים שאינו יכול לראות מקומו הראשון במקום שאוכל. אבל אם במקום שאוכל יכול לראות את מקומו הראשון שאכל שם, אפילו דרך חלון, ואפילו מקצת מקומו - אין צריך לחזור ולברך אפילו מבית לחצר אפילו לא היה כן בדעתו כשברך.
ואפילו על מאכל אחר שברכתו כברכת הראשון (אם היה בדעתו לאכלו כשברך כמו שנתבאר):
(יג) וכל זה ביחיד או בבני חבורה ועקרו כולם ממקום למקום. אבל אם הניחו מקצתם במקומם אפילו אחד מהם והשאר הלכו כולם, אפילו לבית אחר אפילו אינו סמוך לבית זה - כשהם חוזרים אינם צריכים לברך על מה שאוכלו כאן.
אבל אם רוצים לאכול במקום שהלכו צריכים לברך. ואין מועיל מה שהניחו מקצת חברים בבית זה למה שיאכלו בבית אחר:
(יד) וכל זה בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם. אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם הואיל והוא צריך לחזור למקומו אין עמידתו גמר סעודתו. לפיכך כשחוזר ואוכל ושותה אפילו במקום אחר על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל ושותה לסיים סעודתו. ואין צריך לומר כשחוזר למקומו. ואין צריך לברך בתחלה אפילו לא הניח מקצת חברים בבית זה. והוא שאכל כבר כזית אבל פחות מכזית דינו כדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם:
(טו) ומה הם דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן: יש אומרים כל שהוא מז' המינין אפילו פירות ויין הואיל וברכתם האחרונה היא מעין ג' היא חשובה להצריך לברך במקום אכילה.
ויש אומרים: שמין דגן בלבד טעון ברכה לאחריו במקומו מפני חשיבותו שנקרא מזון.
ויש אומרים פת בלבד.
ולכתחלה יחמיר בכל ז' המינין לברך במקומו. וכן לענין שנוי מקום בדיעבד - אין צריך לחזור ולברך שספק ברכות להקל:
(טז) ואפילו הלך בתוך הסעודה לבית אחר ואוכל ושותה שם דברים שאינם טפלים לסעודה לענין ברכה ראשונה, והוצרך לברך עליהם בבית הראשון: כגון פירות - כיון שהם טפלים לענין ברכה אחרונה ונפטרים בברכת המזון על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל ושותה, ואינו צריך לברך עליהם שם אפילו לא אכל שם פת. ואפילו לא היה כן בדעתו כשברך המוציא לשנות מקומו באמצע סעודתו.
(ואם אכל שם פת ואין רוצה לחזור ולאכול פת במקומו הראשון מברך ברכת המזון במקום שגמר אכילת הפת)
ומכל מקום לכתחלה אסור לעקור ממקומו עד שיברך ברכת המזון או ברכה מעין ג' בכל דבר הטעון ברכה לאחריו במקומו.
(ואם שכח ועקר ממקומו ואין לו פת לאכול שם - צריך לחזור למקמו אפילו היה שוגג, אם אפשר לו שאין עליו עכוב מחמת החבורה שנתלוו עמו בדרך ואינם רוצים להמתין עליו.
ובדיעבד יצא אם ברך במקום שנזכר, אפילו עקר במזיד.
ואפילו לכתחלה אם הוא רחוק כל כך שעד שיחזור למקומו יתעכל המזון במעיו ולא יהיה רשאי לברך עוד יברך במקום שנזכר):
(יז) במה דברים אמורים כשלא היה כך בדעתו כשברך המוציא. אבל אם בתחלה כשברך המוציא היה בדעתו לגמור סעודתו בבית אחר - מותר. שהרי מתחלה לא קבע במקום זה כל סעודתו.
לפיכך נהגו הולכי דרכים, שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם - מפני שלכך נתכוונו מתחלה.
אבל אם אינו הולך כלל כדי לאכול שם, אף על פי שהיה בדעתו מתחלה לילך לשם - לא ילך עד שיברך ברכת המזון אלא אם כן הולך לצורך מצוה עוברת:
(יח) ואפילו בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומם - אם קבע עליהם והם דברים שקביעתם קביעות: כגון שכר ומי דבש במדינות אלו - אין שנוי מקום חשוב הפסק אם חוזר למקומו, אלא כששהה חוץ למקומו כגון שהלך לדבר עם חבירו והפליג בדברים או שהלך לבה"כ או שהלך לאיזה עסק ושהה בו.
אבל אם לא שהה אפילו עשה איזה דבר מדברי הרשות בדרך עראי כגון שהוצרך לנקביו ונכנס לבה"כ וכיוצא בזה - אינו חשוב הפסק.
ואין צריך לומר אם דיבר עם חבירו ולא הפליג ואפילו הוא דבר הרשות ואין צריך לומר אם יצא להביא דבר מצרכי האכילה או השתיה:
(יט) האוכל בשדה שאינה מוקפת מחיצות כיון שמתרחק עד שלא יוכל לראות מקומו הראשון - נקרא שנוי (כמו מחדר לחדר שבהיקף מחיצות)
ואפילו אוכל פירות האילן במזרחו וחוזר ואוכל ממנו במערבו - כיון שאינו יכול לראות מקומו הראשון מפני האילן שמפסיק נקרא שנוי מקום. וצריך לחזור ולברך אם לא היה בדעתו לאכול במערבו כשברך במזרחו.
אבל אם אוכל בחדר אחד אף על פי שיש מקום גבוה באמצע ובא לאכול מאחוריו, כגון אחורי התנור שאינו יכול לראות מקומו הראשון - אין זה שנוי מקום כיון שמוקף מחיצות:
(כ) וכן האוכל בגן מוקף מחיצות ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן - כיון שברך על אחד אין צריך לברך על האחרים אם היה בדעתו כן כשברך.
ומגן לגן המוקפים מחיצות כל אחד בפני עצמו, אפילו הם סמוכים זה לזה - צריך לחזור ולברך אפילו אם כשברך היה דעתו על הכל. לפי שהם כמו מבית לבית שאין דעתו מועלת כלום. וכן מאילן לאילן במקום שאינו מוקף מחיצות אם לא יכול לראות מקומו הראשון: