א) כל שמחת לבב הבאה לאדם מטובת עולם הזה - חייב לברך עליה. ואם אין עמו שותף בטובה - מברך שהחיינו. ואם יש עמו שותף בטובה - מברך הטוב והמטיב:

(ב) כיצד? בנה בית חדש או קנה. או קנה בגדים חדשים, אפילו יש לו בית ובגדים כיוצא בהם - צריך לברך שהחיינו.

וכן אם קנה וחזר וקנה - צריך לברך על כל פעם.

ולא על חדשים בלבד אלא אפילו ישנים, כל שהם חדשים לו שלא היו שלו מעולם.

אבל אם היו שלו ומכרם וחזר וקנאם - אינו מברך עליהם.

ואם קנה בגד להתכסות בו פעם הוא ופעם בני ביתו - מברך הטוב והמיטיב, הואיל ויש עמו שותף בטובה:

(ג) ואם ניתן לו במתנה: יש אומרים שמברך במקום שהחיינו, הטוב והמטיב - שהוא טובה לו ולנותן.

(שאם המקבל עני - הוא טובה לנותן, שזיכהו הקב"ה לעשות צדקה. ואם המקבל עשיר - שמח הנותן שמקבל ממנו מתנתו)

ויש חולקים.

ויש לחוש לדבריהם ולברך שהחיינו שהיא ברכה הראויה וצריכה, ואינה לבטלה לדברי הכל:

(ד) וכל מקום שמברך שהחיינו או הטוב והמטיב על בגדים חדשים - מברך מיד בשעת הקנין, שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתם.

והוא שקנה בגד תפור ומתוקן, אבל אם צריך לתפרו: יש אומרים שלא לברך בשעת הקנין אלא אחר שלבשו מיד.

ואם לא ברך - יכול לברך כל זמן שלא פשטו.

אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללבשו לאלתר אלא לאחר זמן - לא יברך בלבישה שנייה:

(ה) וכל זה בבגד חשוב שלבו של אדם שמח בו. אבל על דבר שאינו חשוב כל כך, כגון חלוק או מנעלים ואנפילאות - אין לברך עליהם.

ואם הוא עני ושמח בהם - יברך. 

ועשיר גדול שקנה בגדים חשובים שאינו שמח בהם, מפני שאינם נחשבים אצלו - לא יברך.

ובמדינות אלו נוהגין שאפילו עני אינו מברך על חלוק ומנעלים וכיוצא בהם.

על שאר כלי תשמישי אדם, אפילו כלי כסף וזהב - אין נוהגין לברך כלל, לא בקניתם ולא בתשמישם, וכן עיקר. וכן בספרים:

(ו) הלובש בגד חדש - יש אומרים שמברך מלביש ערומים אף על פי שכבר ברך בשחר. ונכון לברך בלא שם ומלכות.

וטוב ללבשו קודם ברכת השחר לפוטרו בברכת מלביש ערומים שבשחר. וכן בחגורה חדשה.

ואם לא חגר עד לאחר ברכת השחר - טוב לברך: אוזר ישראל בגבורה בלי שם ומלכות.

וכן בכובע: ברוך עוטר ישראל בתפארה:

(ז) על שמועות טובות, בין שהיא טובת רבים בין שהיא טובת יחיד, כל שלבו שמח בטובתו, כגון שהוא אביו או רבו או רעו אשר כנפשו - מברך: הטוב והמטיב. הטוב לו - ששימח לבבו, והמטיב - למי שנעשית לו הטובה. ואין צריך לומר אם רואה הטוב בעיניו [שמברך הטוב והמטיב- אף שגם כשרק שמע - מברך].

ואם בשרוהו טובת עצמו - מברך שהחיינו. ואם יש לו שותף בה - מברך הטוב והמטיב. וה"ה אם רואה בעיניו או יודע מעצמו הטובה שהגיע לו - מברך שהחיינו אם אין לו שותף בה:

(ח) על שמועות רעות - אומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם דיין האמת. ואין צריך לומר אם רואה בעיניו [הרע, שמברך כן].

ומנהג העולם לומר ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות כששומעים ממיתת איזה אדם מישראל. אבל במי שיש לו צער במיתתו מפני אהבתו לו, וכל שכן באדם חשוב שמת - צריך לומר בשם ומלכות.

ואם מת אביו שיורשו - מברך בתחלה: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם דין האמת ואחר כך: שהחיינו.

ואם יש לו עוד אח שיורש עמו, אף על פי שאין אחיו אצלו - מברך כל אחד: הטוב והמטיב במקום שהחיינו, בין ששמעו ממיתתו בין שראו.

ואין מברכין על שמועה בין טובה בין רעה, אלא אם כן שמע מפי אדם נאמן שראה את הדבר. ואם אין המגיד נאמן בעיניו - יברך בלי שם ומלכות:

(ט) המוצא מציאה מברך הטוב והמטיב, הטוב לו והמטיב לעניים - שהרי נתחייב בצדקה. שכל אדם חייב ליתן כפי השגת ידו, וכופין וממשכנין על זה (כמו שכתוב בהלכות צדקה) [וכיון שנתרבה הישג ידו ע"י המציאה - חייב ליתן יותר, וממילא שיש טובה לעניים].

מה שאין כן באחד שירש את אביו - אין זו טובה לעניים, שהרי גם אביו נתחייב ליתן צדקה מממון זה לעניים. [ונמצא שהעניים אין מקבלים יותר מזה שירש את אביו, כיון שכבר קיבלוהו מאביו. אלא שלכאורה הבן יתחייב בנתינת מעשר מממון זה שירש ע"ז ממשיך] והמעשר שיפריש הבן יכול הוא להוציא לשאר מצות: [ואין העניים מרויחים מזה, ולכן אינו מברך הטוב והמטיב בירושה בשביל העניים, כי אין להם טובה]

(י) כל נוטל נדן - צריך לברך שהחיינו כמו בירושה. וכן אם הרויח ריוח גדול, וה"ה להיפך [על] כל הפסד גדול שבא לו בממונו - אם דרך בני אדם להצטער עליו - מברך דיין האמת.

וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפיצה כדרך שמברך על הטובה:

(יא) הרואה את חבירו החביב עליו הרבה ושמח ונהנה בראייתו, אם לא ראהו זה שלשים יום - יברך: שהחיינו. ואם לא ראהו זה שנים עשר חודש - צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם מחיה המתים.

ואפילו היתה לו ממנו ידיעה בינתיים בכתב או בעל פה - כי עיקר הברכה הוא על הנאה ושמחת הלב בראיית פניו.

וגם הנשים מברכות כן על ראיית חברותיהן, כששמחות בראייתן.

וכן האיש על אשה כגון אמו או בתו ואחותו:

(יב) ילדה אשתו זכר - חייב לברך הטוב והמטיב. הטוב לו והמטיב לאשתו - שנוח לה ג"כ בזכר. וכן על כל בן ובן שנולד לו. והיא ג"כ חייבת לברך כן.

ואפילו אם הוא בעיר אחרת ובאו ואמרו לו ילדה אשתך זכר - מברך הטוב והמטיב.

ואם מתה אשתו בלידתה - נכון שלא לברך הטוב והמטיב אלא שהחיינו.

וכשחוזר ורואה הבן הנולד - אם רואהו תוך ל' יום מיום ששמע אין צריך לחזור ולברך שהחיינו, מאחר שכבר בירך עליו הטוב והמטיב. אבל אם אחר ל' יום - צריך לברך אפילו אם ראהו כבר לפני שלשים יום, אם לבו שמח ונהנה.

ואפילו על בת - צריך לברך כל שלשים יום כשנהנה ושמח בראייתה, כמו שנתבאר. אלא שעל השמועה אינו מברך כלום - שאינה שמועה טובה:

(יג) על שינוי יין, דהיינו כשמרבים להביא ממנו [מן היין] לשתות ממינים שונים או מכלים שונים, דהיינו שהשני הוא מחבית אחרת, שאפילו הוא ממין יין הראשון נחשב כמין יין אחר - צריך לברך על השני קודם שיטעום ממנו ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב. אף על פי שהוא בענין שאין צריך לברך עליו בורא פרי הגפן, כגון בני חבורה המסובין אצל בעל הבית ודעתם מתחלה על כל מה שיביא להם בעל הבית.

שמפני חשיבות היין שהוא משמח אלהים ואנשים - תקנו חכמים עליו עוד ברכה כשמרבים בשמחה להביא ממנו לשתות עוד יין שני. ואפילו אין ידוע שהשני משובח מן הראשון אלא בסתם.

ואם הוא בענין שצריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן על השני, כגון בנמלך - יברך תחלה הטוב והמטיב ואחר כך בורא פרי הגפן.

אבל אם ידוע לו שהשני גרוע מן הראשון - אין לברך עליו הטוב והמטיב, אפילו אינו גרוע אלא מעט. אלא אם כן הראשון הוא יין אדום ושני לבן, כיון שהלבן הוא בריא לגוף יותר מן האדום יש לברך עליו הטוב והמטיב אף על פי שהוא גרוע ממנו מעט בטעם. כל שאינו גרוע הרבה עד שאינו ראוי לשתותו אלא על ידי הדחק:

start here

(יד) ואם שתה לבן ואחר כך האדום - אם ידוע שהאדום משובח יותר בטעם מברך עליו [על האדום הטוב והמטיב]. אבל בסתם [שאינו יודע שהאדום משובח] - אינו מברך, כיון שהלבן בריא יותר לגוף. [ובסתם שונה אם שותה אדום בסוף או לבן בסוף]

ואין צריך לומר שאם שתה תחלה יין ישן ואחר כך חדש - שאינו מברך עליו בסתם [כיון שישן בדרך כלל משובח מן החדש, ולכן בסתם אין לברך], אלא אם כן ידוע שהוא משובח בטעמו כמו הישן [כנ"ל בסעיף יג "ואפילו אין ידוע שהשני משובח מן הראשון אלא בסתם"]:

(טו) וכל מקום שמברך על השני בסתם - הרי זה מברך עליו, אפילו הביאוהו על השלחן בבת אחת עם הראשון ששתה תחלה וברך עליו בורא פרי הגפן על דעת לשתות גם השני [אף כי הוציא שניהם בברכת פה"ג אחת] - אף על פי כן מברך: הטוב והמטיב כששותה מן השני [שעל השולחן], כיון שהוא שני בשתיה.

אבל אם יודע שהוא גרוע מחבירו, וכבר הביאו לו שניהם אפילו בזה אחר זה [ונמצא שאם יברך על הגרוע יוכל לברך אח"כ הטוב והמטיב, ע"ז אומר] - לא יברך תחלה בורא פרי הגפן על הגרוע כדי לברך הטוב והמטיב על המשובח - שהרי הוא חביב לו, וכל החביב מן חבירו קודם את חבירו לברך עליו ברכת הנהנין. (כמו שנתבאר בפרק י').

ואף על פי שלא יברך אחר כך הטוב והמטיב על הגרוע - אין בכך כלום.

ומכל מקום אם עבר וברך בורא פרי הגפן על הגרוע - יברך הטוב והמטיב על המשובח, אף על פי שהביאום בבת אחת על השולחן, ואפילו הביאו המשובח תחלה כיון שהוא שני בשתיה:

(טז) במה דברים אמורים שמברכים הטוב והמטיב על היין שמחבית אחרת, כשנתנו כל אחד בחבית בפני עצמו תוך מ' יום לדריכתו, שכיון שכל אחד היה תוסס בחבית בפני עצמו הרי הם כשני מיני יינות. אבל אם היו תוססים בכלי אחד ולאחר מ' יום חלקום ונתנום בב' חביות - הרי הכל יין אחד ואין מברכין הטוב והמטיב על השני בכל ענין:

(יז) אם הביאו לפניהם עוד מין יין שלישי - חוזרין ומברכין הטוב והמטיב שנית. והוא שלא היתה דעתם מתחלה עליו כשברכו [הטוב המטיב] בראשונה:

(יח) אין מברכין הטוב והמטיב על היין השני אלא כשיש להם מן הראשון ורוצים לשתות השני משום שנוי יין כדי שיטעמו יין אחר משונה מן הראשון, אבל אם הם שותין יין השני מפני שכבר כלה הראשון - אין מברכין עליו הטוב והמטיב:

(יט) אין מברכין הטוב והמטיב אלא כששנים שותים יחד בחבורה אחת. והוא הדין אם אשתו או בניו שותין עמו, אבל לא השותה יחיד. שכן משמעות הברכה: הטוב לו והמטיב לחבירו שעמו.

וגם שהחיינו אינו מברך - כי לא תקנו הברכה אלא משום רבוי השמחה, ובשותה יחידי אין רבוי שמחה כל כך. ולכן גם אם חברו שותה היין זה בחדר אחר אינו מצטרף:

(כ) ואפילו כשמיסב עמו יחד - אין מברכין הטוב והמטיב אלא כששניהם שותין מהיין הב'. אבל אם חבירו שותה יין הראשון לבדו - אינו מברך הטוב והמטיב על השני. ואם שניהם שותין יין הב' ביחד אלא שיין הראשון שתה הוא לבדו - יש להסתפק בדבר. וספק ברכות להקל:

(כא) מברכין הטוב והמטיב על היין בין בתוך הסעודה בין שלא בתוך הסעודה. אלא שבתוך הסעודה כל אחד ואחד מהמסובין צריך לברך לעצמו. וכן בברכת בורא פרי הגפן. ושלא בתוך הסעודה יכול האחד להוציא חבריו בברכתו אם נתכוונו לצאת ידי חובתם. [לעיין טעם הלכה זו]

ואם שתו בסעודה יין אחד ומברכין ברכת המזון על יין אחר - אין צריך לברך עליו הטוב והמטיב קודם שישתה ממנו אחר ברכת המזון' שהרי כבר אמר הטוב והמטיב בברכת המזון: