(א) ברכת הריח הטוב צריך לברך קודם שיתחיל להריח כמו שמברכין על האוכלין קודם שיטעום. לפי שאסור ליהנות מעולם הזה בלא ברכה.
וכיצד מברך - אם זה שהריח הטוב יוצא ממנו הוא מין עשב מברך בורא עשבי בשמים. ויש לומר (עשבי) העי"ן בחיר"ק, כמ"ש עשבות הרים (משלי כז):
(ב) ואם הוא מין עץ - מברך עליו בורא עצי בשמים. ואפילו אינו עץ גמור ממש כעץ האילן אלא גבעולין שאינן רכים ממש כעשבים וירק אלא קשים קצת כגבעולי הפשתן. כגון שבולת נרד שקורין אושפי"ג. וכן סימל"ק (שקורין רוסמארי"ן) נקראין עץ לענין ברכה זו. כמו שמצינו בלשון הכתוב שהפשתן נקרא עץ כמ"ש ותטמנם בפשתי העץ.
וכן על ריח השמן משבולת נרד (שקורין שפיגנארד"י) מברך בורא עצי בשמים:
(ג) ואם הוא פרי הראוי לאכילה בין פרי העץ כמו תפוח ואתרוג, בין פרי האדמה מברך על ריחו ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן ריח טוב בפירות.
ואם נטלו בידו לאכלו בלבד והריח עולה מאיליו אל חוטמו - אינו מברך על ריח זה הואיל ולא נטלו בידו כדי שיעלה הריח אל חוטמו רק לאכילה לבדה. אלא אם כן נמלך ומגביה הפרי אל חוטמו ליהנות מריחו קודם שיאכלנו - אז מברך תחלה אשר נתן ריח טוב בפירות ואחר כך ברכת בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה ואוכלו.
ואפילו פרי שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי תערובות, אם עקרו עומד לכך כגון קנמון (שקורין צימרנ"ד) וצפורן (שקורין נעגלי"ך) שעומדין לתבלין בתבשילין - יש אומרים שמברך על ריחם אשר נתן ריח טוב בפירות.
ויש חולקים בזה ואומרים שמברך עליהן בורא עצי בשמים מאחר שאינם ראוים לאכילה בעינם.
ומספק יש לברך עליהם בורא מיני בשמים שהיא כוללת כל המינים ויוצא בה ידי חובתו בדיעבד על כל המינים. וכן בדבר שספק לו אם הוא מין עץ או מין עשב:
(ד) ורדים שהם שושנים (שקורין רויזי"ן) הגדלים בקרקע - מברך על ריחם בורא עשבי בשמים. והגדלים באילן - מברך בורא עצי בשמים. ואף על פי שראוים לאכילה במרקחת - אין עיקרם עומד לכך אלא להריח:
(ה) וכל שאינו לא מין עץ ולא מין עשב, כגון המור, והוא מוסק (שקורין פיזו"ם בל"א) היוצא מחטוטרות שבצואר חיה ידוע, שמתקבץ שם תחלה כמין דם ואחר כך מתיבש ונעשה ממנו המור - מברך על ריחו בורא מיני בשמים. ואסור לאכלו וליתנו בתבשיל משום חשש דם. ויש מתירין. ובעל נפש יחמיר לעצמו בספק של תורה:
(ו) שמן שפטמו בבשמים - אם יש ממשות הבושם בשמן מברך על ריח השמן כברכת הבושם עצי בשמים או עשבי בשמים. ואם סיננו מהשמן לגמרי רק שריחו נקלט בשמן יש אומרים שמברך בורא מיני בשמים ויש לחוש לדבריהם.
אבל מים הנסחטים מהבושם הרי הם כממשות הבושם ומברך על ריחם כברכת הבושם לדברי הכל.
וכן על ריח שרף הנוטף מהעצים מברך עצי בשמים כגון הלבונה והמיצטיכ"י:
(ז) ואם יש בתוך השמן ממשות משניהם, מעצי ומעשבי בשמים - מברך בורא מיני בשמים לדברי הכל. וכן אם עצי ועשבי בשמים שחוקים ומעורבים יחד בעינם בלי תערובות שמן - מברך על ריחם בורא מיני בשמים.
אבל אם אינם שחוקים ואפשר להפרידם צריך לברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
וטוב להקדים ברכת עצי בשמים לעשבי בשמים.
ואם יש ביניהם הדס הוא מוקדם לברכה.
ואם יש לפניו גם דבר שברכתו בורא מיני בשמים צריך להקדים ברכת עשבי בשמים לבורא מיני בשמים:
(ח) אין מברכין על הריח הטוב אלא אם כן נעשה להריח בו. אבל מוגמר שמגמרים בו את הבגדים ליתן בהם ריח אין מברכין עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר. ואין צריך לומר מוגמר שמגמרין בבית להעביר ממנו ריח רע. ואפילו בשמים שמוליך עמו האסטניס לבית הכסא לבטל הריח רע - אין מברכין עליהם כלל אף אם בא להריח בהם שלא בבית הכסא, הואיל ואין עומדים להריח בהם ליהנות מריחם רק להעביר ריח רע בלבד.
ולכן יש אומרים שהמריח באתרוג של מצוה אין מברך עליו כל שבעת ימי החג. אף על פי שמותר להריח בו אינו עומד להריח בו אלא ליטלו לשם מצוה. ואינו דומה לאתרוג של כל השנה ושאר פירות העומדים לאכילה שאף על פי שעיקרם לאכילה מכל מקום רגילות הוא ג"כ להריח מהם בשעת אכילה, ולכך נקראים ג"כ עומדים לריח.
ויש אומרים שגם בשבעת ימי החג מאחר שמותר להריח בו נקרא ג"כ עומד לריח כמו בשאר ימות השנה.
ולכן טוב למנוע מלהריח בו כל החג להנצל מספק ברכה.
אבל ההדס מן הדין אסור להריח בו כל החג כמ"ש בהלכות לולב:
(ט) וכן פלפלין וזנגביל כתושין אף מי שנהנה מריחם יש אומרים שאין לברך עליו לפי שמכיון שעשויין לתבלין בלבד, ואין רגילות כל כך להריח בהם - לא נקראו עומדים לריח כלל. מה שאין כן קנמון וצפורן רגילות הוא להריח בהם אפילו שלא בשעת אכילה. וגם כשמשימים אותם בתבשיל מתכונים גם להיות ריח התבשיל נודף. ויש חולקין בזה. ולכן נכון למנוע שלא להריח בהם. וכן שלא להריח בלחם חם אם יש לו ריח טוב להנצל מספק ברכה:
(י) ואפילו בשמים העומדים להריח בהם, אם הם מונחים באיזה מקום, שלא הונחו שם כדי להריח בהם שם, כגון שהונחו בחדר להצניעם ולשמרם - הרי הנכנס לשם ומריח אינו מברך. ואפילו נכנס כדי להריח בהם.
אבל כשמונחים בחנות שנמכרים שם - צריך לברך על ריחם כל הנכנס לשם ונהנה מהריח. לפי שבהנחתם שם מתכוין המוכר גם שיעלה מהם ריח טוב ויקפצו עליהם קונים.
וכן המוכר מברך בפעם הראשונה שנכנס ונהנה מהריח.
ואפילו המונחים בחדר להצניעם שם, אם נטלו בידו והגביהם ממקומם להקריבם אל חוטמו להריח בהם - צריך לברך, מאחר שהם בעצמן עומדים להריח, רק שבמקום זה שמונחים עתה אינם מונחים לריח, וכיון שהגביהם בידו הרי שינה מקומם לתוך ידו כדי להריח.
(ומטעם זה: הנוטל פרי בידו לאכלו בלבד, ואחר כך נמלך ומגביה הפרי בידו אל חוטמו להריח בו - צריך לברך. כמו שנתבאר לעיל - לפי ששינה מקומו הראשון שהיה שם הפרי שלא לריח שהוא ידו):
(יא) ריח טוב שאין לו עיקר כגון בגדים המוגמרים: יש אומרים שאין מברכין על ריחם. וטוב לחוש ולמנוע מלהריח בהם.
אבל כלי שהיו בתוכו בשמים ונקלט הריח לתוכו - לדברי הכל אין לברך עליו לפי שלא הונחו בו הבשמים כדי שיקלוט הריח אל תוכו:
(יב) הרואה פרי חדש שמתחדש משנה לשנה או אפילו שני פעמים בשנה ונהנה בראייתו - מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן.
ואם אינו נהנה בראייתו - אינו מברך עד שעת אכילה.
והעולם נהגו שלא לברך בכל ענין עד שעת אכילה, כדי שלא לחלק בין מי שנהנה בראייתו למי שלא נהנה.
ויברך תחלה שהחיינו ואחר כך בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה.
והמברך בשעת ראיה - לא הפסיד אם נהנה בראייתו:
(יג) אין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי. ומכל מקום אם ברך משהוציאו הפירות שהם ראויים לברכה שהיא ע"ד שנתבאר בפ"ו - אין צריך לחזור ולברך שהחיינו אחר תשלום גידולם.
ואם לא ברך בראיה ראשונה או באכילה הראשונה יש לברך על הראיה השניה או על האכילה השניה בלא שם ומלכות:
(יד) פרי שיש בו מינים הרבה - מברך על כל מין ומין. כגון שני מיני אגסים (שקורין גדאויליי"ן ובארי"ן) או תפוחים (כגון תפוח שבשדות ותפוח שבעצי היער) או גודגדניות (כגון שקורין ויינקשי"ל וקארשי"ן). ואפילו יש להם טעם אחד כגון אדומות ושחורות:
(טו) אין מברכין שהחיינו אלא על דבר הניכר היטב שהוא חדש, ואין עתה כיוצא בו מן הישן. לפיכך אין מברכין אלא על פירות שאינן יכולין להתקיים משנה לשנה שכשמגיע החדש אין בעולם כיוצא בו מן הישן. ואף שיש מקיימין אותם על ידי תחבולות - הם מעט מזער ואין חוששין להם.
אבל מיני ירקות שמטמינים אותם בבורות ומתקיימים שם כל ימות השנה (שקורין רעטא"ך או בוריקע"ס) - אין מברכין עליהם בחדושם, הואיל ויש ישנים רבים כיוצא בהם.
ואף אם הוא לא אכל מהם כל ימות השנה - הרי אחרים רבים אכלו מהם.
ואם החדש ניכר היטב בטעמו וגם במראיתו - מברכין עליו שהחיינו, כגון הריפות שעושין מדגן חדש שניכרים היטב שהם חדשים במראית העין ובטעמם שהוא לשבח:
(טז) ריח המתחדש משנה לשנה יש אומרים לברך עליו שהחיינו כמו על פרי מאכל. ויש חולקין.
לכן יש לברך בלא שם ומלכות: