והנה כל בחי' ומדרגות אהבה הנ"ל - הן מסטרא דימינא, ובחינת כהן איש חסד.
ונקרא "כסף הקדשים".
מלשון, "נכסוף נכספת לבית אביך".
אך יש עוד בחינת אהבה, העולה על כולנה, כמעלת הזהב על הכסף.
והיא אהבה כרשפי אש, מבחינת גבורות עליונות דבינה עילאה.
דהיינו, שעל ידי התבוננות בגדולת א"ס ב"ה, דכולא קמיה כלא ממש חשיב, תתלהט ותתלהב הנפש, ליקר תפארת גדולתו, ולאסתכלא ביקרא דמלכא, כרשפי אש שלהבת עזה, העולה למעלה, וליפרד מהפתילה והעצים שנאחזת בהן.
והיינו על ידי תגבורת יסוד האש אלהי שבנפש האלהית.
ומזה באה לידי צמאון.
וכמו שכתוב "צמאה לך נפשי".
ואחר כך לבחינת "חולת אהבה".
ואחר כך באה לידי כלות הנפש ממש.
כמו שכתוב: "גם כלתה נפשי".
והנה מכאן יצא שורש הלוים למטה.
[ולעתיד, שהעולם יתעלה, יהיו הם הכהנים.
וכמ"ש האר"י ז"ל ע"פ: "והכהנים הלוים".
שהלוים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד]
ועבודת הלוים היתה: להרים קול רינה ותודה, בשירה וזמרה, בניגון ונעימה, בבחינת רצוא ושוב.
שהיא בחינת אהבה עזה זו, כשלהבת היוצא מן הבזק.
כדאיתא בגמרא [פ"ב דחגיגה].
ואי אפשר לבאר ענין זה היטב במכתב.
רק כל איש נלבב ונבון, המשכיל על דבר, ומעמיק לקשר דעתו ותבונתו בה' - ימצא טוב, ואור הגנוז בנפשו המשכלת, כל חד לפום שיעורא דיליה.
[יש מתפעל כו' ויש מתפעל כו']
אחרי קדימת יראת חטא. להיות סור מרע בתכלית. שלא להיות "עונותיכם מבדילים כו'" ח"ו.
והנה, סדר העבודה בעסק התורה והמצות הנמשכת מבחי' אהבה עזה זו, היא בבחינת שוב לבד.
כמו שכתוב בספר יצירה, "ואם רץ לבך, שוב לאחד".
פירוש, "ואם רץ לבך", היא תשוקת הנפש שבלב בחלל הימני.
כשמתגברת ומתלהבת ומתלהטת במאד מאד, עד כלות הנפש ממש, להשתפך אל חיק אביה, חיי החיים ברוך הוא, ולצאת ממאסרה בגוף הגופני וגשמי, לדבקה בו יתברך.
אזי זאת ישיב אל לבו, מאמר רבותינו זכרונם לברכה: "כי ע"כ אתה חי", בגוף הזה להחיותו.
כדי להמשיך חיים עליונים מחיי החיים ב"ה למטה, על ידי תורת חיים, להיות דירה בתחתונים לאחדותו יתברך בבחינת גילוי, כמו שנתבאר לעיל.
וכמ"ש בזה"ק, "למהוי אחד באחד".
פי' שהיחוד הנעלם, יהיה בבחי' עלמא דאתגליא.
וז"ש, "לכה דודי וכו'".
ובזה יובן מארז"ל, "ע"כ אתה חי וע"כ וכו'".
ואלא איך יהיה רצונו?
וכמ"ש במ"א באריכות על משנה זו, "ע"כ אתה חי", בעזרת חיי החיים ב"ה: