Synopsis recording at end of chapter
והנה לתוספת ביאור לשון הינוקא דלעיל, צריך לבאר תחלה, להבין קצת ענין "השראת השכינה" שהיתה שורה בבית קדשי קדשים, וכן כל מקום השראת השכינה, מה עניינו?
הלא מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה?
אך הענין, כדכתיב "ומבשרי אחזה אלוה".
שכמו שנשמת האדם, היא ממלאה כל רמ"ח אברי הגוף מראשו ועד רגלו, ואעפ"כ עיקר משכנה והשראתה היא במוחו, ומהמוח מתפשטת לכל האברים.
וכל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו, לפי מזגו ותכונתו: העין לראות, והאזן לשמוע, והפה לדבר, והרגלים להלוך.
כנראה בחוש, שבמוח מרגיש כל הנפעל ברמ"ח אברים וכל הקורות אותם.
והנה אין שינוי קבלת הכחות והחיות שבאברי הגוף מן הנשמה מצד עצמה ומהותה, שיהיה מהותה ועצמותה מתחלק לרמ"ח חלקים שונים, מתלבשי' ברמ"ח מקומות, כפי ציור חלקי מקומות אברי הגוף.
שלפי זה, נמצא עצמותה ומהותה מצוייר בציור גשמי ודמות ותבנית כתבנית הגוף ח"ו.
אלא כולה עצם אחד רוחני פשוט, ומופשט מכל ציור גשמי, ומבחי' וגדר מקום ומדה וגבול גשמי, מצד מהותה ועצמותה.
ולא שייך במהותה ועצמותה לומר, שהיא במוחין שבראש יותר מברגלים. מאחר שמהותה ועצמותה אינה בגדר ובחי' מקום וגבול גשמי.
רק שתרי"ג מיני כחות וחיות כלולים בה במהותה ועצמותה, לצאת אל הפועל והגילוי מההעלם, להחיות רמ"ח אברין ושס"ה גידין שבגוף, ע"י התלבשותם בנפש החיונית, שיש לה ג"כ רמ"ח ושס"ה כחות וחיות הללו.
והנה על המשכת כל התרי"ג מיני כחות וחיות מהעלם הנשמה אל הגוף להחיותו, עליה אמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו וגילוי זה, הוא כולו במוחין שבראש.
ולכן הם מקבלים תחלה הכח והחיות הראוי להם לפי מזגם ותכונתם.
שהן חב"ד וכח המחשבה, וכל השייך למוחין.
ולא זו בלבד, אלא גם כללות כל המשכות החיות לשאר האברים, ג"כ כלולה ומלובשת במוחין שבראש, ושם הוא עיקרה ושרשה של המשכ' זו בבחי' גילוי האור והחיו' של כל הנשמ' כולה.
ומשם מתפשטת הארה לשאר כל האברים.
ומקבל כל א' כח וחיו' הראוי לו כפי מזגו ותכונתו.
כח הראיה מתגלה בעין, וכח השמיעה באוזן וכו'.
וכל הכחות מתפשטים מהמוח כנודע. כי שם הוא עיקר משכן הנשמה כולה בבחי' גילוי. שנגלית שם כללות החיות המתפשט ממנה.
רק כחותיה של כללות החיות מאירים ומתפשטים משם לכל אברי הגוף, כדמיון האור המתפשט ומאיר מהשמש לחדרי חדרים.
[ואפילו הלב מקבל מהמוח ולכן המוח שליט עליו בתולדתו כנ"ל]:
וככה ממש עד"מ, א"ס ב"ה ממלא כל עלמין להחיותם.
ובכל עולם יש ברואים לאין קץ ותכלית, רבוא רבבות מיני מדרגות מלאכים ונשמות כו'.
וכן ריבוי העולמות אין לו קץ וגבול, "גבוה על גבוה כו'".
והנה מהותו ועצמותו של א"ס ב"ה שוה בעליונים ותחתונים, כמשל הנשמה הנ"ל.
וכמ"ש בתיקונים, ד"איהו סתימו דכל סתימין".
פי' דאפי' בעלמין סתימין דלעילא, הוא סתום ונעלם בתוכם, כמו שהוא סתום ונעלם בתחתונים.
כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אפי' בעולמות עליונים.
ונמצא כמו שמצוי שם, כך נמצא בתחתונים ממש.
וההבדל שבין עולמות עליונים ותחתונים, הוא מצד המשכת החיות אשר א"ס ב"ה ממשיך ומאיר בבחי' גילוי מההעלם.
[שזה אחד מהטעמים שההשפעה והמשכות החיות מכונה בשם אור עד"מ]
להחיות העולמות והברואים שבהם.
שהעולמו' העליוני' מקבלים בבחי' גילוי קצת יותר מהתחתוני'.
וכל הברואי' שבהם מקבלים כל א' כפי כחו ותכונתו, שהיא תכונת ובחי' המשכה הפרטית, אשר א"ס ב"ה ממשיך ומאיר לו.
והתחתונים אפי' הרוחניים אינם מקבלים בבחי' גילוי כ"כ, רק בלבושים רבים אשר א"ס ב"ה מלביש בהם החיות והאור אשר ממשיך ומאיר להם להחיותם.
וכ"כ עצמו וגברו הלבושים אשר א"ס ב"ה מלביש ומסתיר בהם האור והחיות עד אשר ברא בו עוה"ז החומרי והגשמי ממש, ומהווהו ומחייהו בחיות ואור אשר ממשיך ומאיר לו אור המלובש ומכוסה ומוסתר בתוך הלבושים הרבים והעצומים המעלימים ומסתירי' האור והחיות עד שאין נראה ונגלה שום אור וחיות רק דברים חומריים וגשמיים ונראים מתים.
אך בתוכם יש אור וחיות המהוה אותם מאין ליש תמיד שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו.
ואור זה הוא מא"ס ב"ה, רק שנתלבש בלבושים רבים.
וכמ"ש בע"ח שאור וחיות כדור הארץ החומרי הנראה לעיני בשר הוא ממלכות דמלכות דעשיה ובתוכה מלכות דיצירה:
בדפוסים הקודמים הי' כתוב "מלכות דמלכות דעשיה" .
ונ"ל דצ"ל "מלכות דיצירה".
וכ"ה באגה"ק סי' כ"ה המתחיל להבין אמרי בינה כו'.
נמצא לפנינו גוף כתי"ק].
וכו'.
עד שבתוך כולן י"ס דאצילות המיוחדות במאצילן א"ס ב"ה:
Synopsis chapters 51-53