וכמו שבנשמת האדם, עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין, וכל האברים מקבלים אור וכח לבד המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין.

ככה ממש על דרך משל, עיקר גילוי כללות המשכת החיות - להחיות העולמות והברואים שבהם - הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו ית'^[1],  הנק' בשם מוחין.

והן^[2], הן המלובשים בתורה ומצותיה.

וגילוי כללות המשכה זו^[3], הוא מקור החיות אשר העולמות מקבלים כל א' בפרטות, רק הארה מתפשטת ומאירה ממקור זה^[4]

כדמיון אור המתפשט מהשמש על דרך משל, וכחות אברי הגוף מהמוח הנ"ל.

ומקור זה^[5], הוא הנקרא: 

(1) "עלמא דאתגליא"^[6].

(2) ו"מטרוניתא"^[7].

(3) ו"אימא תתאה"^[8].

(4) ו"שכינה", מלשון "ושכנתי בתוכם"^[9]. 

על שם שמקור זה^[10], הוא

(1) ראשית התגלות אור א"ס. אשר

(2) ממשיך ומאיר לעולמות בבחי' גילוי.

וממקור זה^[11]

(3) נמשך לכל א' האור וחיות פרטי הראוי לו, ושוכן

(4) ומתלבש בתוכם להחיותם.

ולכן נקרא^[12] "אם הבנים" על דרך משל, ו"כנסת ישראל". 

שממקור זה, נאצלו נשמות דאצי'^[13], ונבראו נשמות דבריאה וכו'^[14].

וכולן^[15] אינן רק מהתפשטות החיות והאור מהמקור הזה^[16] הנק' שכינה, כהתפשטות האור מהשמש.

אבל השכינה עצמה

- שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, מה שא"ס ב"ה מאיר לעולמות בבחי' גילוי, והיא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות^[17].

[שכל החיות שבהם^[18] אינו רק אור המתפשט ממנה כאור המתפשט מהשמש]

- א"א לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה, שתשכון ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם.

שלא יתבטלו במציאות לגמרי במקורם, כביטול אור השמש במקורו, בגוף השמש, שאין נראה שם אור זה, רק עצם גוף השמש בלבד.

ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה ולא יתבטל במציאות באורה?

הוא רצונו ית' וחכמתו וכו', המלובשים בתורה ומצותיה הנגלית לנו ולבנינו^[19].

"דאורייתא מחכמה נפקת", היא חכמה עילאה דלעילא, לעילא מעלמא דאתגליא^[20]. "דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה וכו'".

וכמש"ל, שאור א"ס ב"ה מלובש ומיוחד בחכמה עילאה, והוא ית' וחכמתו אחד.

רק שירדה^[21] בסתר המדרגות, ממדריגה למדריגה, בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים שהן תרי"ג מצות התורה.

ובירידתה^[22] בהשתלשלות מעולם לעולם, גם השכינה ירדה ונתלבשה בה^[23] בכל עולם ועולם.

וזהו^[24] היכל קדשי קדשים שבכל עולם ועולם.

וכמ"ש בזהר וע"ח, שהשכינה, שהיא מלכות דאצילות,

[שהיא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה וחיות שמאיר לעולמות, ולכן היא נקראת "דבר ה' ורוח פיו" כביכול, על דרך משל כמו שבאדם הדבור הוא מגלה מחשבתו הסתומה ונעלמה להשומעים]

היא^[25] מתלבשת בהיכל קדשי קדשים דבריאה, שהיא חב"ד דבריאה.

ובהתלבשותן^[26] במלכות דבריאה, נבראו הנשמות והמלאכים שבבריאה.

וגם משם^[27] נמשך התלמוד שלפנינו.

וכמש"ל בשם התיקונים, שבעולם הבריאה מאירות ומשפיעות שם חכמתו ובינתו ודעתו של א"ס ב"ה בבחי' צמצום עצום, בכדי שיוכלו הנשמות והמלאכים שהם בעלי גבול ותכלית, לקבל השפעה מבחי' חב"ד אלו.

ולכן נמשך משם התלמוד, שהוא ג"כ בחי' חב"ד.

שהתלמוד הוא טעמי ההלכות על בוריין.

והטעמים הם בחי' חב"ד.

וההלכות עצמן הן ממדותיו של א"ס ב"ה, שהן חסד דין רחמים כו'^[28], שמהן נמשך ההיתר והאיסור והכשר והפסול והחיוב והפטור, כמ"ש בתיקונים.

ובהתלבשות מלכות דאצי' במלכות דבריאה, מתלבשת בהיכל ק"ק דיצי', שהוא חב"ד דיצירה.

ובהתלבשותן במלכות דיצירה, נוצרו הרוחות והמלאכים שביצירה.

וגם משם היא המשנה שלפנינו, שהיא הלכות פסוקות הנמשכות ג"כ מחב"ד של א"ס ב"ה.

רק שבחי' חב"ד שהם טעמי ההלכות, הם מלובשים וגנוזי' בגופי ההלכות, ולא בבחי' גילוי.

וגופי ההלכו' שהן בבחי' גילוי, הן הן הארת מדותיו של א"ס ב"ה בבחי' גילוי.

כמש"ל בשם התיקוני': "דשית ספירן מקננין ביצירה".

שהן דרך כלל שני קוין, ימין ושמאל.

להקל, מסטרא דחסד.

דהיינו להתיר, שיוכל לעלות אל ה'.

או להחמיר כו'.

והכל ע"פ חכמה עילאה דאצי'.

ובינה ודעת כלולות בה.

ומיוחדות בא"ס ב"ה.

כי בתוך כולן מלובשות חב"ד דאצילות.

שאור א"ס ב"ה מיוחד בהן בתכלית היחוד.

וכן בדרך זה ירדה השכינה ונתלבשה בהיכל ק"ק דעשיה.

וכל עולם מג' עולמות אלו, מתחלק לרבבות מדריגות הנקראות גם כן עולמות פרטים.

ומלכות דאצילו' מלובשת במלכות:

הגה"ה (ובזה יובן לשון הכתוב, "מלכותך מלכות כל עולמים"):

של כל עולם פרטי, יורדת ומתלבשת בהיכל ק"ק, שהוא חב"ד שבעולם שלמטה ממנו במדרגה.

והנה מהשכינה המלובשת בהיכל ק"ק של כל עולם ועולם כללי או פרטי, נמשך ומתפשט ממנה אור וחיות לכל העולם והברואים שבו, נשמות ומלאכים וכו'.

כי כולם נבראו בעשרה מאמרות שבמעשה בראשית שהם דבר ה' הנקרא בשם שכינה:

Synopsis chapters 51-53