תניא: [בספ"ג דנדה [1]]: "משביעים אותו[2] תהי צדיק ואל תהי רשע.
ואפילו כל העולם כולו אומרים לך: 'צדיק אתה' - היה בעיניך כרשע".
וצריך להבין, דהא תנן: [אבות פ"ב [3]] "ואל תהי רשע בפני עצמך"[4]?
וגם[5], אם יהיה בעיניו כרשע - ירע לבבו, ויהיה עצב, ולא יוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב?[6]
ואם לא ירע לבבו כלל מזה[7] - יכול לבוא לידי קלות ח"ו?
אך הענין. כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות[8].[9]
צדיק וטוב לו[10]. צדיק ורע לו. רשע וטוב לו. רשע ורע לו. ובינוני.
ופירשו בגמרא:[11]"'צדיק וטוב לו' - צדיק גמור. 'צדיק ורע לו' - צדיק שאינו גמור".
וברעיא מהימנא[12] פרשת משפטים פירש: "'צדיק ורע לו', שהרע שבו כפוף לטוב וכו'".[13]
ובגמרא ספ"ט דברכות:[14] "צדיקים - יצר טוב שופטן כו'. רשעים - יצה"ר שופטן. בינונים - זה וזה שופטן, וכו'[15].
אמר רבה: כגון אנא, בינוני.
א"ל אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה וכו'"[16].
ולהבין כל זה באר היטב.
וגם להבין מה שאמר איוב [ב"ב פ"א[17]]: "רבונו של עולם בראת צדיקים בראת רשעים כו'".
והא צדיק ורשע לא קאמר?[18]
וגם[20], להבין מהות מדרגת הבינוני.
שבודאי, אינו מחצה זכיות ומחצה עונות.
שאם כן, איך טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני?
ונודע, דלא פסיק פומיה מגירסא, עד שאפי' מלאך המות לא היה יכול לשלוט בו.[21]
ואיך היה יכול לטעות במחצה עונות ח"ו?
ועוד[22], שהרי בשעה שעושה עונות - נקרא: רשע גמור? [ואם אח"כ עשה תשובה - נקרא צדיק גמור?]
ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים - מקרי רשע, כדאיתא בפ"ב דיבמות,[23] ובפ"ק דנדה.[24]
ואפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה[25] - נקרא רשע. [בפ"ו דשבועות[26]].
וכל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצות עשה, שאפשר לו לקיימה[27]. כמו, כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק[28], שעליו דרשו רז"ל:[29] "כי דבר ה' בזה וגו'[30] הכרת תכרת וגו'"[31]. ופשיטא, דמקרי רשע[32], טפי מעובר איסור דרבנן[33].
ואם כן, על כרחך, הבינוני אין בו אפילו עון ביטול תורה[34]. ומשום הכי טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני[35].[36]
הגהה (ומ"ש בזוהר ח"ג ד' רל"א: "כל שממועטין עונותיו וכו'"[37]? - היא שאלת רב המנונא לאליהו[38].
אבל לפי תשובת אליהו שם, הפי': "צדיק ורע לו", הוא כמ"ש: ברעיא מהימנא פרשה משפטים דלעיל[39].
ושבעים פנים לתורה):