והענין. כי האבות הן הן המרכבה, ועל כן זכו להמשיך נר"נ לבניהם אחריהם עד עולם, מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אבי"ע, לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו. ועל כל פנים אפי' לקל שבקלים ופושעי ישראל, נמשך בזיווגם נפש דנפש דמלכות דעשיה, שהיא מדרגה התחתונה שבקדושת העשיה.

ואעפ"כ מאחר שהיא מעשר ספירות קדושות, היא^[1] כלולה מכולן^[2], גם מחכמה דעשי', שבתוכה^[3] מלובשת חכמה דמלכות דאצילות, שבתוכה חכמה דאצילות, שבה^[4] מאיר אור א"ס ב"ה ממש. כדכתיב: "ה' בחכמה יסד ארץ", "וכולם בחכמה עשית".

ונמצא, כי אין סוף ב"ה מלובש בבחי' חכמה שבנפש האדם, יהיה מי שיהיה מישראל. ובחי' החכמה שבה עם אור א"ס ב"ה המלובש בה מתפשטת בכל בחי' הנפש כולה להחיותה מבחי' ראשה עד בחי' רגלה. כדכתיב: "החכמה תחיה בעליה".

[ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד, שהיו בעמקי הקליפות, כמ"ש בספר גלגולים]: