כי התהוות כל העולמות עליונים ותחתונים מאין ליש, וחיותם וקיומם המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיה, אינו אלא דבר ה' ורוח פיו יתברך המלובש בהם.

ולמשל, כמו בנפש האדם כשמדבר דבר אחד, שדבור זה לבדו כלא ממש, אפילו לגבי כללות נפשו המדברת^[1]שהוא בחינת לבוש האמצעי שלה, שהוא כח הדבור שלה שיכול לדבר דבורים לאין קץ ותכלית.

וכל שכן^[2] לגבי בחינת לבוש הפנימי שלה, שהוא המחשבה שממנה נמשכו הדבורים והיא חיותם.

ואין צריך לומר^[3] לגבי מהות ועצמות הנפש, שהן עשר בחינותיה הנזכרים לעיל: חכמה בינה דעת כו', שמהן נמשכו אותיות מחשבה זו המלובשות בדבור זה כשמדבר.

כי המחשבה היא גם כן בחינת אותיות כמו הדבור, רק שהן רוחניות ודקות יותר.