פרק ב
והנה, מכאן תשובת המינים, וגילוי שורש טעותם, הכופרים בהשגחה פרטית, ובאותות ומופתי התורה.
שטועים בדמיונם הכוזב, שמדמין מעשה ה', עושה שמים וארץ, למעשה אנוש ותחבולותיו.
כי כאשר יצא לצורף כלי, שוב אין הכלי צריך לידי הצורף.
כי אף שידיו מסולקות הימנו, והולך לו בשוק, הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש, כאשר יצא מידי הצורף.
כך מדמין הסכלים האלו, מעשה שמים וארץ.
אך טח מראות עיניהם, ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו, שהוא יש מיש.
רק שמשנה הצורה והתמונה, מתמונת חתיכת כסף לתמונת כלי.
למעשה שמים וארץ, שהוא יש מאין.
והוא פלא גדול, יותר מקריעת ים סוף, על דרך משל, שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, ויבקעו המים, ונצבו כמו נד וכחומה.
ואילו הפסיק ה' את הרוח, כרגע, היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם, ולא קמו כחומה, בלי ספק.
אף שהטבע הזה במים, גם כן נברא ומחודש יש מאין.
שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה בלי רוח.
רק שטבע המים אינו כן.