פרק כח
(מה שכתב למחותנו, הרב הגאון המפורסם, איש אלקים, קדוש ה', נ"י[1] ע"ה[2] פ"ה[3] מו"ה לוי יצחק נ"ע, אב"ד דק"ק בארדיטשוב. לנחמו על פטירת בנו הרב החסיד מו"ה מאיר נ"ע:)
"למה נסמכה פ' מרים לפ' פרה? - לומר לך: מה פרה מכפרת וכו'".
וצריך להבין למה נסמכה דוקא לפרה אדומה הנעשה חוץ לשלש מחנות, אלא דחטאת קריי' רחמנא, [בכת"י הנוסחא הנעשה בחוץ. ומן תיבת לשלש עד תיבת רחמנא ליתא בכת"י] ולא נסמכה לפ' חטאת הנעשה בפנים על גבי המזבח כפרה ממש?
אמנם נודע מזוה"ק והאריז"ל סוד הקרבנות שעל גבי המזבח: הן בחי' העלאת מ"נ מנפש הבהמית שבנוגה אל שרשן ומקורן, הן בחי' ד' חיות שבמרכבה הנושאות את הכסא: פני שור ופני נשר וכו'.
ועי"ז נמשכים ויורדים מ"ד מבחי' אדם שעל הכסא הנקרא בשם מלכא וז"א.
אכן בשריפת הפרה אדומה, הנה ע"י השלכת עץ ארז ואזוב וכו' ונתינת מים חיים אל האפר נקרא בשם: "קידוש מי חטאת" במשנה.
והיא בחי': "קדש העליון" הנקרא בשם: "טלא דבדולחא". כמ"ש בזוה"ק - שהיא בחי' חכמה עילאה, ומוחא סתימאה דא"א.
ועלה איתמר בדוכתי טובא בזוה"ק: "בחכמה אתברירו", ואתהפכא חשוכא לנהורא. דהיינו עולם התיקון, שנתברר ונתתקן ע"י מוחא סתימאה דא"א, מעולם התהו ושבירת הכלים שנפלו בבי"ע וכו' כנודע.
ולזאת מטהרת טומאת המת, אף שהוא אבי אבות וכו', ולמטה מטה מנוגה: