ב
עיין ע"ח שער הנקודות ש"ח פ"ו, שאין החזרת פב"פ כ"א ע"י מצות מעשיות דוקא.
וטעם הדבר כי ע"י מע"ט גורם זיווג העליון וכו'.
ולהבין אמאי מעשיות דוקא?
יובן ממ"ש בשער מ"ן ומ"ד, כי צריך תחלה להעלות מ"ן דנוק' דז"א, ומ"ן דנוק' הן בחי' עשיה, כמש"ש פ"א.
והנה המע"ט נק' כסוח וקיצוץ הקוצים הנאחזים באחוריים, שהן בחי' עשיה, כמ"ש בשער מ"ז פ"ה.
והיינו ע"י העלאת הטוב הגנוז בהם, המלובש במצות מעשיות, למקורו לקדושת האצי' שכבר הובררה.
ומ"ש שם שאדה"ר תיקן ג"כ ע"י תפלה?
היינו ע"י אותיות הדבור, דעקימת שפתיו הוי מעשה.
כי הן מנפש החיונית שבגוף ודמו, אשר שרשן מנוגה.
והנה הבירורים דעשי' עולין ליצי' ע"י שם ב"ן, ומיצי' לבריאה ולאצי', כמ"ש בשער מ"ן דרוש י"א סי' ז'.
ובזה יובן דהרהור לא עביד מידי, כי בלי העלאת מ"ן מהמלכים שבנוגה, א"א להמשיך טיפי' מלמעלה לזווג זו"נ.
כי רוצה לינק מאמו, ולא להשפיע למטה, כמ"ש בשער מ"ן דרוש ב'.
ועיין זהר פ' פקודי דרמ"ד ע"ב, "דאית סדורא כו' לאסתכלא כו'".
והן כוונות התפלה ויחודים עליונים, ליודעים ומשיגים לאסתכלא כו'.
כי נר"ן שלהם עצמן, הן מ"ן במס"נ על התורה, ובנפילת אפים כנודע: