אך ההפרש בין תורה לתפלה שלא בכוונה מובן מאליו.
כי לימוד התורה הוא מבין ויודע מה שלומד, דבלא"ה לא מיקרי לימוד כלל, רק שלומד סתם בלא כוונה לשמה, מאהבת ה' שבלבו בבחי' גילוי, רק מאהבה המסותרת הטבעית.
אך אינו לומד שלא לשמה ממש, להתגדל כו'.דהא לא סליק לעילא מן שמשא, כמ"ש בפ' ויחי דרכ"ג ע"ב.והיינו משום שמחשבתו וכוונתו הן מתלבשות באותיות הדבור, ואינן מניחות אותן לסלקא לעילא.
וה"נ בתפלה שלא בכוונה, שמחשב מ"ז.
(אלא מפני שכוונתו לשמים, לכך יש לה תיקון בקל לחזור ולעלות, כשמתפלל בכוונה אפי' תפלה אחת מלוקטת מתפלות כל השנה. כמ"ש במק"מ פ' פקודי)