ומ"ש בפ' פקודי, "גו רקיע תתאה". ובפ' ויקהל משמע, דדוקא אי איהי מלה כדקא יאות סלקין עמה עד אוירא דרקיע דלעילא כו'"?
לק"מ, דרקיע תתאה, מאינון רקיעי' דמדברי גו עלמא שבפ' פקודי, הן דמלכות דעשי'. ודפ' ויקהל, הן דז"א דעשי'. כמ"ש בע"ח, שער השמות פ"ג, גבי ז"א דעשייה ע"ש.
והא דמשמע לכאורה בפ' פקודי דגם תפלה פסולה עולה עד היכל הראשון שממנו נדחית למטה, והוא בז"א דבריאה?
לק"מ. שהרי אפי' כל העוונות ממש קלות וחמורות עולות לשם, אפי' עד היכל הד'. כמ"ש דרנ"ב ע"א.
אלא ודאי שאין מהות העליות שוות, ואין ערוך ודמיון ביניהם אלא בשיתוף השם בלבד וד"ל.
ובזה יובן ג"כ מש"ש דרמ"ז שבהיכל הב' [אולי צ"ל אזדמן הממונה. ואולי צ"ל קיימין הלבושים] ממונה על הלבושים שמלבישים הנשמה ממעשה המצות, אף שהן בג"ע התחתון דעשי' כמש"ש דר"י.
והנה תפלה פסולה, עדיפא מתורה שלא לשמה ממש, שהיא תחת השמש, והתפלה היא גו רקיע כו'.
אבל תורה סתם שאינה שלא לשמה, רק מאהבה מסותרת טבעי', לא גרעא מהבל פיהן של תינוקת של בית רבן, דסליק לעילא, מפני שהוא הבל שאין בו חטא.
וסליק לעילא אף אם הוא שלא לשמה ממש, מיראת הרצועה שביד הסופר.
וע"ש דרנ"ה ע"ב, שהמלאכים הם מעלים ההבל של תינוקת שב"ר עד האצי':