ולהבין פרטי ההלכות דלא שכיחי כלל, ואפשר שלא היו מעולם במציאות, מכש"כ שלא יהיו לע"ל. כמו פרטי דיני פיגול וכה"ג.[1]
הנה מודעת זאת, שכל איסור שבעולם, יש לו שרש ומקור חיים בקליפות, שאל"כ לא הי' יכול להיות במציאות בעולם, בלתי השפעה עליונה.
ואפי' המסלסל בשערו וכה"ג, מקבל חיותו ברגע זו מהיכלות הקליפות, כמ"ש בזהר.
והלכך גם פרטי האיסורים שלא באו לידי מעשה מעולם בעוה"ז הגשמי, מ"מ, שרשי חיותם הן במציאות בפועל ממש בהיכלות הקליפות.
וגם הפרטים שיוכל להיות שלא היו ולא יהיו לעולם במציאות. כגון טעות ושגגות, שטעה וקרא לתשיעי עשירי כו' וכה"ג, דלא שייך במזיד, להיות קליפה שורה ע"ז.[2]ויוכל להיות דכה"ג אינו במציאות בהיכלות הקליפות.
[הגה"ה מאדמו"ר בעל צ"צ ז"ל נ"ע. נ"ל מ"ש: "ויוכל להיות", אלמא דלא ברירא ליה. היינו, משום שהשגגות באות מנוגה. א"כ י"ל, דיש להם שרש בהיכלות דנוגה].
מכל מקום על כל פנים, ישנו במציאות, להבדיל, בחכמה עילאה שנתפשטה בפרט זה למשה רבינו עליו השלום בסיני.
[כמאמר, "מה] שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש כו'".
וכל פרטי האבעיות דר' ירמיה[3] וכרכתו כו' פ"ד דחולין[4].
כי התפשטות חכמה עילאה, היא בבחי' אין סוף המלובש בה בפועל ממש. וכל פרט הלכה, הוא שער נמשך מחכמה עילאה דיסד ברתא ומלובש בה, וממנה נמשך ומתלבש בבי"ע.
ונודע, כי יניקת הקליפות מאחוריים די' ספירות דקדושה. ובפרט מלבושים די' ספירות דבריאה יצירה עשייה. ובפרט דיצירה עשיה, המעורבים בקליפות, כנודע שיניקתם מבחי' הלבושים.
וע"י עסק ההלכות בדבור ומחשבה, מתפרטים ומתפרדים מהקדושה. כמ"ש בתיקונים, ור"מ לאפרשא [כו'].
והיינו כנודע ממה שאמרו על שלא ברכו בתורה תחלה כו'.
שהוא ע"י המשכת אוא"ס בח"ע המלובשת בהן. ובחכמה אתברירו באוא"ס שבה.
והמשכה זו נעשה ע"י דיוקן העליון של האדם העוסק ג"כ בהלכות אלו למעלה בשרשו בנוק' דז"א דבי"ע.
ובזה יובן חיוב כל נר"ן להשלים כל התרי"ג במחדו"מ שהן פרטי ההלכות, וצריכות לבא בגלגול להשלים התורה בפרד"ס, כדי לברר כל הבירורין הנוגעות להם מכל הרפ"ח שהיא קומת אדם שלמה. תרי"ג בחינות כלליות ופרטיות.
אבל לע"ל כשיושלם הבירור, יהי' עסק התורה בבחי' עשה טוב לבד. להעלות הנר"ן מעלה מעלה עד א"ס.
וגם בשס"ה ל"ת בשרשן למעלה, שהן גבורות קדושות ולהמתיקן בחסדים ברמ"ח מ"ע ולכללן יחד.
וע"כ התורה כולה נצחית בכללה ובפרטה. שגם פרטי ההלכות דשס"ה ל"ת, הן הן ענפים מהכללות, ויש לכולם שרש למעלה בה"ג דקדושה כמו השס"ה ל"ת עצמן שהן למעלה, בחי' הדם המחיה האברים דכלים דז"א: