אך החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה, אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות - הרי זו עולה משם בתשובה נכונה, ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה, כנודע מהאר"י ז"ל.
ומרומז בגמרא: "כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו'". להרוג גופות החיצונים, שנעשו לבוש לחיות שבטפות, ועולה החיות מהם, כידוע לי"ח.
ולכן, לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות, אף שחמור מהן וגדול עונו, בבחינת הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד בהוצאת זרע לבטלה, יותר מביאות אסורות.
רק שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר, עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה:
הגה"ה
(מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה, המקבלת וקולטת החיות מהקדושה. משא"כ בזרע לבטלה, שאין שם בחי' נוקבא דקליפה. רק שכחותיה וחיילותיה מלבישים לחיות שבטפות. כידוע לי"ח):
אלא אם כן, יעשה תשובה מאהבה רבה כל כך, עד שזדונות נעשו לו כזכיות.
ובזה יובן מאמר רז"ל: "איזהו מעוות שלא יוכל לתקון? זה שבא על הערוה, והוליד ממזר".
שאז, גם אם יעשה תשובה גדולה כל כך, אי אפשר לו להעלות החיות לקדושה. מאחר שכבר ירדה לעולם הזה ונתלבשה בגוף בשר ודם: