רק, מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר - אינו יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל, להתלבש באברי הגוף במעשה דבור ומחשבה ממש, להעמיק מחשבתו בתענוגי עוה"ז איך למלאת תאות לבו.
כי המוח שליט על הלב [כמ"ש בר"מ פ' פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו - שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו, שלא למלאת משאלות לבו במעשה דבור ומחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי.
ובפרט אל צד הקדושה - כדכתיב: "וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מן החושך"[1]. - פי', כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החשך, שנדחה ממנו מאליו וממילא. כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וס"א שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל: "אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וכו'"] מפני החכמה שבנפש האלהית שבמוח.
אשר רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלשה לבושיה הנ"ל בכל הגוף כולו כנ"ל - שהם מחשבה דבור ומעשה תרי"ג מצות התורה כנ"ל.