ואף מי שבתורת ה' חפצו, ויהגה בה יומם ולילה לשמה - אין זו הוכחה כלל שנדחה הרע ממקומו, אלא יכול להיות שמהותו ועצמותו הוא בתקפו ובגבורתו במקומו בחלל השמאלי.
רק שלבושיו, שהם מחשבה דבור ומעשה של נפש הבהמית, אינן מתלבשים במוח והפה והידים ושאר אברי הגוף, מפני ה' שנתן שליטה וממשלה למוח על הלב.
ולכן נפש האלהית שבמוח מושלת בעיר קטנה, אברי הגוף כולם - שיהיו לבוש ומרכבה לשלשה לבושיה שיתלבשו בהם, שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה.
אבל מהותה ועצמותה של נפש האלהית, אין לה שליטה וממשלה על מהותה ועצמותה של נפש הבהמית, בבינוני, כי אם בשעה שאהבת ה' הוא בהתגלות לבו, בעתים מזומנים כמו בשעת התפלה וכיוצא בה.
ואף גם זאת הפעם, אינה רק שליטה וממשלה לבד, כדכתיב: ""ולאום מלאום יאמץ" - כשזה קם זה נופל וכשזה קם כו'" - שנפש האלהית מתאמצת ומתגברת על נפש הבהמית, במקור הגבורות שהיא בינה, להתבונן בגדולת ה' א"ס ב"ה ולהוליד אהבה עזה לה' כרשפי אש בחלל הימני שבלבו, ואז אתכפיא ס"א שבחלל השמאלי.
אבל לא נתבטל לגמרי בבינוני אלא בצדיק שנאמר בו: "ולבי חלל בקרבי", והוא מואס ברע ושונאו: בתכלית השנאה והמיאוס או שלא בתכלית השנאה כנ"ל.
אבל בבינוני הוא דרך משל כאדם שישן, שיכול לחזור וליעור משנתו - כך הרע בבינוני הוא כישן בחלל השמאלי, בשעת ק"ש ותפלה שלבו בוער באהבת ה', ואח"כ יכול להיות חוזר וניעור.
ולכן היה רבה מחזיק עצמו כבינוני אף דלא פסיק פומיה מגירסא, ובתורת ה' חפצו יומם ולילה, בחפיצה וחשיקה ותשוקה ונפש שוקקה לה' באהבה רבה כבשעת ק"ש ותפלה, ונדמה בעיניו כבינוני המתפלל כל היום. וכמאמר רז"ל: "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו":