פרק יח
ולתוספת ביאור באר היטב מלת: "מאד" שבפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'"' - צריך לידע נאמנה, כי אף מי שדעתו קצרה בידיעת ה', ואין לו לב להבין בגדולת א"ס ב"ה, להוליד ממנה דחילו ורחימו אפי' במוחו ותבונתו לבד - אעפ"כ: "קרוב אליו הדבר מאד" לשמור ולעשות כל מצות התורה: "ות"ת כנגד כולן", בפיו ובלבבו ממש, מעומקא דלבא, באמת לאמיתו בדחילו ורחימו - שהיא אהבה מסותרת שבלב כללות ישראל, שהיא ירושה לנו מאבותינו.
רק שצריך להקדים ולבאר תחלה באר היטב, שרש אהבה זו, ועניינה, ואיך היא ירושה לנו, ואיך נכלל בה גם דחילו?
והענין. כי האבות הן הן המרכבה, ועל כן זכו להמשיך נר"נ לבניהם אחריהם עד עולם, מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אבי"ע, לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו. ועל כל פנים אפי' לקל שבקלים ופושעי ישראל, נמשך בזיווגם נפש דנפש דמלכות דעשיה, שהיא מדרגה התחתונה שבקדושת העשיה.
ואעפ"כ מאחר שהיא מעשר ספירות קדושות, היא[1] כלולה מכולן[2], גם מחכמה דעשי', שבתוכה[3] מלובשת חכמה דמלכות דאצילות, שבתוכה חכמה דאצילות, שבה[4] מאיר אור א"ס ב"ה ממש. כדכתיב: "ה' בחכמה יסד ארץ", "וכולם בחכמה עשית".
ונמצא, כי אין סוף ב"ה מלובש בבחי' חכמה שבנפש האדם, יהיה מי שיהיה מישראל. ובחי' החכמה שבה עם אור א"ס ב"ה המלובש בה מתפשטת בכל בחי' הנפש כולה להחיותה מבחי' ראשה עד בחי' רגלה. כדכתיב: "החכמה תחיה בעליה".
[ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד, שהיו בעמקי הקליפות, כמ"ש בספר גלגולים]: