פרק יט

ולתוספת ביאור, צריך לבאר היטב מה שכתוב: "נר ה' נשמת אדם"^[1]. - פי', שישראל הקרוים "אדם", נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו. מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה, ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח. כמו שכתוב בעץ חיים.

ואף שעל ידי זה יכבה ולא יאיר כלום למטה, וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו. - אף על פי כן בכך הוא חפץ בטבעו.

כך נשמת האדם וכן בחינת רוח ונפש, חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה', חיי החיים ברוך הוא.

הגם שתהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי, ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון - אף על פי כן, זה רצונה וחפצה בטבעה.

וטבע זה, הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת. וגם כאן הכוונה שרצון וחפץ זה בנפש אינו בבחינת טעם ודעת ושכל מושג ומובן, אלא למעלה מהדעת ושכל המושג והמובן.

והיא בחינת חכמה שבנפש, שבה אור אין סוף ברוך הוא.