ומה שפיקוח נפש דוחה שאר עבירות, וגם "יעבור ואל יהרגַ"?
היינו כפי' חז"ל: "אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
ולא משום קלות העבירות וחומרן.
[תדע, שהרי שבת חמורה ושקולה כע"ז לענין שחיטת מומר לדבר אחד, בי"ד סי' ב'.
משא"כ במומר לגילוי עריות.
ואפי' הכי פיקוח נפש דוחה שבת, ולא גילוי ערויות?
אלא דגזירת הכתוב הוא]
אלא שלאחר מעשה החטא, אם היא מעבירות שאין בהן כרת ומיתה בידי שמים.
שאין נפשו האלהית מתה לגמרי, ונכרתת משרשה באלהים חיים.
רק שנפגם קצת דביקותה ואחיזתה בשרשה בחטא זה:
הגהה
(ולפי ערך וחלוקי בחינות הפגם בנפש ובשרשה בעליונים.
כך הם חלוקי בחינות המירוק והעונש בגיהנם או בעוה"ז.
לכל עון וחטא עונש מיוחד, למרק ולהעביר הלכלוך והפגם.
וכן בחייבי מיתה וכרת, אין פוגמין כולם בשוה):
הרי גם נפשו החיונית הבהמית המלובשת בגופו, וכן גופו, חוזרים ועולים מהסטרא אחרא וקליפה זו.
ומתקרבים לקדושת נפש האלהית המלובשת בהם, המאמינה בה' אחד, וגם בשעת החטא, היתה באמנה אתו ית'.
רק שהיתה בבחי' גלות ממש תוך נפש הבהמית מס"א, המחטיאה את הגוף, ומורידתו עמה בעמקי שאול.
למטה מטה, תחת טומאת הס"א וקליפת ע"ז, ה' ישמרנו.
ואין לך גלות גדול מזה, "מאיגרא רמה כו'".
וכמו שנתבאר לעיל, דשרש ומקור נפשות כל בית ישראל הוא מחכמה עילאה, והוא ית' וחכמתו אחד וכו'.
והוא כמשל, האוחז בראשו של מלך, ומורידו למטה, וטומן פניו בתוך בית הכסא מלא צואה.
שאין לך עלבון גדול מזה.
אפי' עושה כן לפי שעה.
שהקליפות וסטרא אחרא נקראים "קיא צואה" כנודע: