ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק, "כי תשטה אשתו", "אין אדם עובר עבירה" וכו'.
דאפילו אשה המנאפת, שדעתה קלה, היתה מושלת ברוח תאותה, לולי רוח שטות שבה.
המכסה ומסתיר ומעלים את האהבה מסותרת שבנפשה האלהית, לדבקה באמונת ה', ויחודו ואחדותו.
ולא ליפרד חס ושלום מאחדותו, אפילו נוטלים את נפשה ממנה לעבוד עבודה זרה חס ושלום.
ואפילו בהשתחואה לבדה בלי שום אמונה בלב כלל.
וכל שכן, לכבוש היצר ותאות הניאוף, שהם יסורים קלים ממיתה, ה' ישמרנו.
וההפרש שאצלה, בין איסור ניאוף לאיסור השתחואה לעבודה זרה, הוא גם כן רוח שטות דקליפה.
המלבשת לנפש האלהית עד בחינת חכמה שבה, ולא עד בכלל.
מפני אור ה' המלובש בחכמה כנזכר לעיל.
אבל באמת לאמיתו, אפילו עבירה קלה, הרי העוברה עובר על רצון העליון ברוך הוא, והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו יתברך יותר מסטרא אחרא וקליפה הנקראת, "אלהים אחרים", ו"עבודה זרה" ממש.
ויותר מכל הדברים הנשפעים ממנה בעולם הזה.
שהם בהמות טמאות וחיות ועופות טמאים ושקצים ורמשים.
וכמאמר, "יתוש קדמך".
פירוש דאף יתוש שמכניס ואינו מוציא, שהיא קליפה היותר תחתונה ורחוקה מבחינת הקדושה המשפעת בתכלית הריחוק, קודמת לאיש החוטא בהשתלשלות וירידת החיות מרצון העליון ברוך הוא.
וכל שכן שאר בעלי חיים הטמאים.
ואפילו חיות רעות.
שכולם אינם משנים תפקידם ופקודתו יתברך שמרה רוחם.
ואף על גב, דאיהו לא חזי כו'.
וכמו שכתוב, "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ".
וכפירוש רבותינו זכרונם לברכה, "שאין חיה רעה מושלת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה".
והצדיקים שאין צלם אלהים מסתלק מעל פניהם, כל חיות רעות אתכפיין קמייהו.
כמו שכתוב בזהר גבי דניאל בגוב אריות.
ואם כן, החוטא ועובר רצונו יתברך, אפי' בעבירה קלה, בשעת מעשה הוא בתכלית הריחוק מקדושה העליונה שהיא יחודו ואחדותו יתברך, יותר מכל בעלי חיים הטמאים, ושקצים ורמשים המושפעים מסטרא אחרא וקליפת עבודה זרה.