פרק לב
והנה, על ידי קיום הדברים הנזכרים לעיל, להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה.
הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך", לכל נפש מישראל, למגדול ועד קטן.
כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח, מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים!?
בשגם שכולן מתאימות, ואב אחד לכולנה.
ולכן נקראו כל ישראל "אחים" ממש, מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים.
ולכן, העושים גופם עיקר ונפשם טפלה, אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם, אלא התלויה בדבר לבדה.
וזהו שאמר הלל הזקן על קיום מצוה זו, "זהו כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא כו'".
כי יסוד ושורש כל התורה הוא, להגביה ולהעלות הנפש על הגוף, מעלה מעלהף עד עיקרא ושרשא דכל עלמין.
וגם להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בכנסת ישראל, כמו שיתבאר לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל, למהוי אחד באחד דוקא.
ולא כשיש פירוד חס ושלום בנשמות.
דקודשא בריך הוא לא שריא באתר פגים.
וכמו שכתוב "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך".
וכמו שכתוב במקום אחר באריכות: